פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קצג:ו

אינו עט״ז עתוס׳ ברכות מ״ה א׳ ד״ה שלשה ירושלמי הכי את אמרת חייבין לזמן והכי את אמרת אין רשאין לחלק (בדף נו״ן) בתחלה פירושו כרא״ש דהיינו כקושיית בבלי מאי קמ״ל לא קושיא ורומיא (וז״ש ואין זה קשה כלומר רומיא) אח״כ פירשו דירושלמי פריך אהדדי והעלו חילוק זה שכתב הט״ז משמם אבל הרא״ש בריש ג׳ שאכלו ודף נו״ן א׳ פירש ירושלמי כבבלי מאי קמ״ל ומשני כו׳ ויש ב׳ דינים אם נקבעו בהמוציא לדידהו בהסיבה ולדידן בישיבה (כבסי׳ קס״ז סי״א) אף לא אכלו כזית חייבין תו לגמור ולזמן ואם בתחלה לא קבעו ואח״כ נקבעו בגמר סעודה חייבין לזמן והביא הב״י בס״ב וס״ד דברי הרא״ש אבל בדיבור בעלמא ולא אכלו כלל לא נתחייבו (דלא כמשמעות הרר״י עב״י) וסיים כיון שהם קבועים בגמר האכילה וכ״ה לשון הרא״ש שם ר״פ ג׳ שאכלו ומ״מ היה להמחבר להביא בהדיא לשון התוס׳ דאם בהמוציא לא נקבעו יש רשות לסיים סעודה קודם ובתנאי שאכל כזית קודם (ואפשר ל״ד כזית) ואף שהרא״ש ל״פ כתוס׳ מ״מ אפשר דמודה לדין זה והואיל ומידי דרבנן הוא דרוב פוסקים ס״ל זימון דרבנן היה לפסוק כתוס׳ ועיין א״ר אות ה׳ ולמ״ש א״ש: