פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קצג:ז

שוב עט״ז ברכות נו״ן א׳ ורש״י פירש אזמין בדוכתיה שיצא לשוק שקורין אותו והוא יוצא בזימון זה כמבואר שם דף מ״ה ב׳ יע״ש והיינו שאין רוצה לאכול עוד ונתחברו יחד אי לא אזמין עלייהו מחוייבין כאן בזימון שבאו מחבורה שכבר נתחייבו ואי אזמינהו שם פרח זימון ואסורים לזמן כאן דכבר יצאו וכאן לא אכלו והקשה הר״ר יהודה ע״ז הביאו הרא״ש פשיטא דאסורין שכבר יצאו ע״כ פירש מחבורה של ד׳ (כבס״ו) והרא״ש כתב די״ל שאכלו אח״כ אין יכולים לזמן וזה כפירוש התוס׳ שם ד״ה שלשה בא׳ מפסיק לשנים והוא אוכל אח״כ (בדף מ״ה ב׳) קמ״ל דאי אזמין בדוכתיה פטורים מזימון הא אם ירצו מזמנין על מה שאכלו אחר כך ולכאורה רש״י ותוס׳ בתרתי פליגי א׳ מדפירש״י קורין לו ביצא לשוק ולא בא׳ מפסיק לשנים ש״מ דסובר דאכלו אחר כך חייבין בזימון על מ״ש אח״כ ולתוס׳ פטורים הב׳ לרש״י אף בלא ב׳ אכלו אח״כ בלא אזמין חייבין לזמן ולתוס׳ כל שלא אכלו אח״כ פטורים לכ״ע ולזה כתב הב״י דאינו כן אלא תוס׳ מודים לרש״י בזה אף שלא אכלו אח״כ חייבים הואיל ובאו מחבורה שחייבים אלא דמש״ה פירשו באחד מפסיק לתרץ קושיית הר״ר יהודה וסוברים פרח זימון ופטורים הא אם ירצו רשאים לזמן על מ״ש אחר כך והטור מפרש כתוס׳ משום קושיית הרר״י ואפ״ה פוסק כרש״י בזה דאסורים לזמן אפי׳ אכלו אחר כך וכמ״ש הרא״ש אין יכולים לזמן וז״ש הב״י דהטור כתוס׳ היינו לענין אזמין בדוכתיה א׳ מפסיק לשני׳ ומ״מ סונר איסורא איכא דלרש״י כה״ג באכלו אח״כ מזמנים כו׳ אבל מ״ש הב״י דר״מ (פ״ה מה״ב הי״א) כרש״י צ״ע דהר״מ כתוס׳ ממש עיין ב״ח ועיין כ״מ שם ותבין: