פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קצב:א

והוא עט״ז בטור כתב לומר ב״ה וב״ש והעלה הב״ח דמקרא כי שם ה׳ אקרא הבו גוד״ל כו׳ כלומר בעשרה דאומר בשם אז צריכים העונים לומר גוד״ל א׳ שישיבו ברוך ה׳ ונוסף ב״ה וב״ש. והקשה הט״ז א״כ אמאי לא חשיב מברכות מ״ט ב׳ יע״ש ולהב״ח י״ל רב אסי אמר גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדי״ו קאי לזימון שלשה ור״א אמר כי שם ה׳ אקרא הבו גוד״ל (תוספת) לעשרה קאי וא״כ צ״ל איזה חיסור לשון בב״ח ומלת כו׳ יע״ש. ולפ״ז עיקר העונים משיבים אלקינו שאכלנו משלו וגם ב״ה וב״ש שזהו תוספת אבל בטור לא הזכיר זה כ״א המברך אומר ב״ה וב״ש. ועד״מ ב׳ שאומר המברך ב״ה וב״ש להפסיק בין ברכת הזימון לברכת המזון א״כ יאמר המברך כן לא העונים כי הם מפסיקים באמן שעונים אחר המברך כמ״ש של״ה עמ״א ועא״ר אות ב׳. ועמ״א לאומרו ב״ה וב״ש בג׳ וכ״ש בי׳ אבל לא ביחיד ושם אי״ה יבואר ועמ״ש אי״ה בסמוך עוד מזה. עמ״ש באות ח׳ אי״ה מזה:

ודע דברכת הזימון נפיק מקרא גדלו או כי שם ה׳ או מקרא את ה׳ אלקיך זו ברכת הזימון ברכות מ״ה א׳ ומ״ח ב׳ ומשמע דהוי דרבנן וקרא אסמכתא הוי אבל בלבוש סימן קצ״ט בהג״ה אנדרוגינוס חיי״ב לזמן במינו דספק תורה לחומרא ובא״ר קצ״ט ה׳ בשם קרית ספר בעשרה הוי זימון מ״ה לא בשלשה והא דנשים רשות יבואר בקצ״ט אי״ה. ומהא דפועלים מברכין ב׳ ברכות מיירי בלא זימון ונ״מ אף לדידן בזימון דכל א׳ מברך בלחש אין ליתן לקטן לברך ברכת הזימון הוי ד״ת ומיהו בלא״ה אין ליתן לקטן ונ״מ עוד באם ספק אם בירך ברכת הזימון או לאו למ״ד מ״ה חוזר ולמ״ד דרבנן אין חוזר ול״ש סירכיה דלישנא כמו פתח למען ירבו דבהמ״ז ביחיד א״א ברכת הזימון משא״כ דבר הרגיל תמיד: