פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קצא:א

אסור לעשות מלאכה עט״ז ברכות י״ו א׳ ושם אמרו בפרק שני עוסקין במלאכתן וקורין וכ״כ הר״מ ז״ל בפ״ב מק״ש ה״ד דאף בע״ה כן וכ״פ המחבר בסי׳ ס״ג ס״ז דאפי׳ בע״ה כן וצ״ע ואף אם נאמר דפרשה ראשונה ד״ת לחוד מ״מ למה יגרע ממצות דרבנן ואפשר דכלימוד תורה חשיב ושרי לעסוק מלאכתו בעת לימוד תורה ודוקא בעוסק במצוה לבד מד״ת אסור לעסוק במלאכה. וגם כשמברך בהמ״ז אסור לעסוק ולעיין בד״ת ועוסק במצוה זו אין נכון לעסוק באחרת. והיינו כשיש זמן לעשות אח״כ הא לא״ה ויש יכולת לעשות שתיהן עושה שתיהן:

כתב הלבוש דחשו רז״ל אם יאריכו בבהמ״ז יהיה בע״ה דוחק ולא יכוונו לכך כו׳ יראה דאל״ה מפני ביטול מלאכה דבע״ה לא היו עוקרין ד״ת (למ״ד ג׳ ברכות מ״ה) אי לאו דיש גדר לד״ת אבל מלשון הטור והמחבר כדי שלא לבטל ממלאכת בע״ה לא משמע כך ועיין יבמות דף צ׳ ביש כח ביד חז״ל לעקור דבר מ״ה בשוא״ת יע״ש. אלא דא״כ מה מוכיח בירושלמי כו׳ דלמא אי יברכו כולם יהיה בע״ה דוחק ולכן טוב שיקצרו וצ״ע. ועמ״א אי״ה אבאר עוד לענין אי מעין ג׳ ברכות ד״ת או לאו גם לענין ברכה שלפניה ובנ״ר ועסי׳ קצ״ד במ״א אות ג׳ מזה וכאן אין להאריך. מ״ש תלכו עמי קרי בס׳ המגיד כתבנו שנאמר פעם ב׳ בקר״י תוספת בי״ת התו״ך בתוך הקרי ועראי קצ״ב של עוה״ז יעשו ג״כ מצוה חמור מקרי והבן: