פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קפח:ז

מזכיר עט״ז בד״א יש חסיון בדפוס ודינו להבדיל בראשונה בל״א (הזכרת שבת משא״כ כצ״ל) ברכת המזון כו׳ והעלה לדינא דמזכיר שניהם (כ״ז דלא צלי ערבית אבל התפלל ערבית אע״ג דלא הבדיל כמו ר״ח ופורים דאם התפלל ערבית לא מזכיר של פורים ור״ח עמ״א תרצ״ה אות ט׳) ויראה אף לדבריו דוקא אם הזכיר שבת מקודם מזכיר אח״כ של ר״ח וכדומה משא״כ אם טעה והזכיר של ר״ח תחלה איך יזכיר שבת אח״כ דהוי סתרי אהדדי דעשאו ר״ח תו אינו שבת ויקנה״ז מקדש י״ט ומבדיל של שבת דהכין הוא דקדושת שבת הלך לה משא״כ זה ועסי׳ תרפ״ד בט״ז אות ד׳ בתדיר ושאין תדיר אי עביד שאין תדיר קודם וכה״ג כאן ואפשר דל״ש בזה הזכרת ש״ש לבטלה כמ״ש המ״א אות י״א ואי״ה שם יבואר עוד ועמ״א אות י״ח יש לו דרך אחרת בזה ואי״ה שם יבואר:

ואם נמשך סעודתו עד מ״ש וי״ע הוא בין שלא הזכיר של שבת או י״ט עד דפתח הטוב והמטיב אין חוזר לראש כי מידי ספיקא לא נפקא עמ״א י״ח א״כ ספק ברכה להקל ואם נזכר קודם הטוב והמטיב יאמר ברוך שנתן שבתות למנוחה בלא שם ומלכות אבל י״ל בזה כדאי הוא הלבוש ז״ל לסמוך עליו שיאמר בשם ומלכות דסובר בר״ח כן והוי כס״ס עמ״ש באות הקדום. ואי״ה במ״א אות ח״י יבואר עוד. עמ״א י״ז בל״א צ״ל אבל יע״ש:

מ״ש רוענו זוננו תרוייהו בחולם שם התואר רעה בהכרחיים לחם זוננו בחולם מותרות פירות ומבקשין ע״ז פרנסנו בהכרחיים וכלכלנו במותרות או כלכל בהכרחיים כד״א ויכלכל יוסף את אחיו כו׳ ומיהו אנו אומרים רוענו בחולם ואח״כ בבקשה זונינו במלאפו״ם אכילה פרנסה מלבושים ושאר דברים וכלכלנו עיין במ״נ בשורש כול לשון סבל או סדור מבקשים פרנסה מסודרת לא פעם הרבה ופעם אין כל ועמ״א אות ב׳ מ״ש שם בזה ובספר המגיד כתבנו בתהלים כ״ג ה׳ רועי לא אחסר כשה׳ רועי כאב בנו בצמצום ולא מותרות כמ״ש הט״ז רוענו היינו הכרחיים לבד כדרכה ש״ת פת במלח ומים כבסי׳ ק״ע סכ״ב אז לא אחסר מעוה״ב כלום והבן: