פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קעז:ג

ויש עט״ז הקשה עמ״ש המחבר להרר״י בקבע סעודה על הפירות צריך שיאכל תחלה עם פת כו׳ וזה ההפרש בין קבע ללא קבע שאז צריך תחלה וסוף עם פת כבס״א עב״י. דהרר״י מביא ירושלמי דלעיל באות ב׳ וכתב דכי טעון ברכה לפניהם כו׳ ולא אמר אף בקבע ואוכל תחלה בלא פת ש״מ כל שקבע אפילו אכל תחלה בלא פת נמי אין מברך ברכה ראשונה כהרא״ש ועוד דא״כ ר״ה היה לו לעשות כן לאכול תחלה מעט בלא פת ולברך עכ״פ תחלה עליו. ומ״מ במ״ש הרר״י דכי אמרינן מברך לפניהם בלא הביאו ללפת כלל לא הבינותי דללפת נמי כל שאין עיקר סעודה עליהם בעינן פת תחלה וסוף גם תדע שהגי׳ ברא״ש ד״ה אכל תמרי עם פית״א היינו בהדדי ובתר״י ע״ל פית״א היינו לאחר הלחם יע״ש ומ״ש ע״כ צריך לברך כאן זה צ״ל לבר״ר זה:

והכלל שכתב הט״ז הוא כך באין עיקר קביעות על הפירות אז מה שמלפת א״צ ברכה לפניו עיקר פוטר הטפל ואם אוכל בלא פת צריך דעת״ו כמ״ש בס״א ואם עיקר על הפירות למ״ש מקודם אף הרר״י מודה להרא״ש ומ״מ יעשה לצאת ידי הכל לאכול תחלה עם הפת ואז כשאוכל אח״כ בלא פת אף לבסוף הואיל ובירך תחלה דיברך: