פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסב:ו

שישפוך עט״ז לרש״ל למ״ד עד הזרוע ליכא שם מים טמאים גם מלת לפיכ״ך בטור וש״ע לא יתיישב ויש״ש ארא״ש כ״כ שלא כתב מלת לפיכך בפרק כ״ה ק״ו ק״ז יע״ש ועמ״א אות ח׳ ואי״ה שם יבואר:

אמר הכותב יש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י דברי המחבר בכאן סעיף ד׳ ה׳ ו׳ לקוחים ממשנה פ״ב דידים מ״ג והיפך הסדר להיות לא זו אף זו עתי״ט שם ד״ה נטל ובאמת המחבר מפרש ליה ברישא וסיפא בנטל שניים ג״כ וברישא מיירי נטל ב׳ ידיו כ״א בפ״ע וצירפן לשניים טמאות וזהו הדין בס״ו ובסיפא נטל ושפשף בחבירתה ונתן ג״כ שניים על ב׳ ידו ואפ״ה הוי כ״ש ולר״ת בסי׳ קנ״ט ס״ו י״ל אשמועינן דוקא שפשפה בחבירתה הא שפך מא׳ על חבירתה ולא נגעו טהורים דהואיל ובא מכח כלי יע״ש והמחבר היפך דליהוי לא זו אף זו והתחיל וכתב לא עלתה נטילה שנטמאו תיפוק דלא עלתה נטילה דלא כר״ת בקנ״ט כדיעה א׳ בסתם והל״ל רק צריך לנגבה. ומ״ש המחבר ואפי׳ שפך שניים על ב׳ ידיו כתב הב״ח ה״ה דשפך שניים ג״כ על ידו א׳ ואח״כ שפשפה בחבירתה ידיו טמאות ורבותא קאמר דאפי׳ שפשפה לחבירתה ואח״כ שניים על ב׳ ידיו טמאות יע״ש ודאי רבותא היא דל״ת שניים מטהרים ראשונים קמ״ל דאין מטהרין טומאה מיד אחרת. והוי יודע שהיש״ש פכ״ה סי׳ ל״ג הבנתי מדבריו שיש הפרש שאם נתן ראשונים על יד א׳ ונגע בב׳ יש למים ב׳ טומאות א׳ מהיד א׳ ב׳ מיד שנייה אז לא מהני כמה קבין מימות שאין מטהרין כ״א טומאה א׳ לא ב׳ טומאות (ויראה טבילה במקוה מהני ופשוט הוא) הא ליתן ראשונים ושניים על יד א׳ ונגע בחבירתה ליכא כ״א חד טומאה למים אף שהוא מיד שנייה מהני שישפוך עוד מים לטהרם. וכתב עוד לשיטתי׳ דאם שפך על כל יד מים ראשונים ובשניים צירפן שרי והיינו דידים כבר נטהרו בראשונים ממים נטמאו יוכלו שניים לטהר ראשונים דליכא הוספת טומאה על המים רק נתערבו מים טמאין זה בזה ודוקא היכא שנתוסף טומאה על המים מיד א׳ ונגע בשנייה זהו תוכן כוונתו ויפרש מתניתין שם רישא ברמב״ם עיין פי׳ הרע״ב שם ועתי״ט שם ד״ה נטל ואנן קי״ל בס״ו כפירוש הרא״ש והרע״ב ואפי׳ נטל כ״א בפ״ע וצירפן לשנים טמאים דלא כיש״ש בחלוקה השנית י״ל דמ״מ מקרי נתוסף טומאה אבל חלוקה א׳ י״ל דכל דלא נתוסף כ״א חד טומאה אף שהיא מיד אחרת יכולין מים תלושים לטהרם אח״כ והנה מהא דמים מיטמאין ומיטהרין עד הפרק מוכח כהמחבר בס״ו ואין להאריך. ומ״מ אומר אני הא ודאי אם נטל ראשונים ושניים ליד א׳ ואח״כ נגע בשניה דצריך לנגב ידו הראשונה כל שיש טומאה על המים מיד חבירתה לא תועיל אלף קבין מים אף בלא תוספת טומאה מ״מ ידו השנייה א״צ לנגב דמים טהורים היו בשניים רק שנטמאו בשנייה א״כ שנייה יש עליה מים טמאים מעצמה וישפוך ראשונים ושניים ויטהרו. ואי״ה במ״א יבואר עוד ועמ״ש באות ז׳ בסעיף ח׳ בהא דשפשפה בראשו. עמ״א יו״ד: