פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסב:ז

נטל ידו אחת כו׳ עט״ז הביא דברי הב״י בכאן יע״ש והנה מ״ש בב׳ ידיו כ״א בפ״ע א״צ לפרש משיורי טהרה זה אמת ויציב עמ״ש במ״א אות ט״ו וי״ו אמנם מה שפירש דמיירי ששפך מים שניים ושפשפה בראשו אפ״ה טמא כשחזר ונגע בהם לא זכיתי להבינם שזה היפך מ״ש הר״ש בפ״ב מ״ב דידים והרע״ב פ״א מ״א ומ״ש הר״ש ומיהו אפשר שפשוף בעי לעולם לומר ניגוב דל״ת כל האוכל בלי ניגע מיירי בלא היה מים שניים אבל הוא ז״ל נראה שפירש דמסופק הר״מ דאפילו בשפך מים ב״ת ונגע אח״כ טמאה וצ״ע ועא״ר אות י״ח וצ״ע כעת. עיין קס״ה אות ב׳ מזה אי״ה:

אמר הכותב כפי הפרטים המבוארים בסימן זה ובסימנים הקודמים כי רבים המה צריך האדם בינוני להתבונן ולומר אולי מיומא לא משאי ידי כראוי והנה בשפיכה בעלמא סגי עפ״י הרוב אין כל היד מה שצריך נטילה בא המים בכל המקומות וכ״ת מיעוט דמיעוט אין כ״כ קפידא הא בורכא והרי טבילה כל שמיעוט הגוף חוץ למים מ״ה לא הוי טבילה ואי קשיא מיעוט המקפיד מ״ה הוי טבילה או רובו שאין מקפיד דמ״מ כל בשרו במים קרינן ביה משא״כ כשהושיט אצבע א׳ חוץ למים מ״ה לא הוי טבילה ומינה לנט״י כל שמקום א׳ לא באו המים לא הוי נטילה וכמ״ש הב״ח כאן בס״א ראשי אצבעות לרש״י יע״ש ובין אצבעות שצריך שיבואו המים בכל מקום והיה נראה שמש״ה צריך לשפשפם אחר נטילה כמ״ש הר״ב בס״ג ובט״ז ד׳ כי יש מקומות שלא באו המים וכשמשפשף יבואו והרי מים ראשונים עם שפשוף ניגוב די כמ״ש המ״א י״ו (ועט״ז כאן) גם בט׳ קבין א״י אם לא יבואו המים בכל הגוף בלי מקום פנוי א״י מה תועלת:

גם בקס״א בס״ד י״א עד הזרוע וי״א עד חיבור אצבעות לכף היד ועט״ז אות וי״ו והנה לפ״ז מהגודל ג״כ צריך עד סוף ב׳ קשרים ומ״ש הב״י עד קשר א׳ היינו אם נאמר לחולין ב׳ קשרים משא״כ לרא״ש ג׳ קשרים ומגודל ב׳ קשרים. והיותר נכון שיטול עד הזרוע רביעית על כל יד בפני עצמו ולית מים טמאים ועכ״ז צריך זהירות וצ״ע:

מ״ש הט״ז שנבלעו במפה עיין ברכות נו״ן ב׳ במפה על השולחן: