פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנג:ג

ואם עט״ז הר״ב פסק כב׳ תירוצים של הב״י באו ליד גבאי חלה קדושה על אותן המעות ואסור להורידם אפי׳ יתן אח״כ אחרים וגם קודם שבאו ליד גבאי צריך לקיים עכ״פ נדרו מ׳ והקשה הט״ז לאיזה צורך כתב הר״ב דאבנים כו׳ דכ״ש הוא ממעות והב״י דרך כ״ש אמר דהא דבנוי בית (בסעיף ח׳) בהתנדב כ״א עצים ולא באו לגבאי דאל״כ כ״ש הוא מגבו מעות ובאו לגבאי. והנה י״ל דלאו כ״ש הוא די״ל מעות כאריג דמי כמ״ש התוס׳ סנהדרין מ״ח א׳ ד״ה מותר ומש״ה הזמנה כי האי בבאו לגבאי מלתא הוא משא״כ אבנים גריעי דכטווי לאריג דמי דמחוסר בנין ולאו הזמנה כלל הוי ואימא אפילו באו לגבאי אין קדושה חל עליהם קמ״ל ומ״ש דק״ל ממגילה כ״ז א׳ ה״פ דאף לפי שיטתו של הט״ז דידי נדר לא יצא כו׳ א״כ י״ל בבאו ליד גבאי צריך תנאי על המותר וא״כ מה פריך דלמא רבא מיירי בלא באו ליד גבאי רק גבו בינם לבין עצמם ולא מסרו לגבאי דגוף המעות אין משנין לצאת ידי נדרו והמותר משנה ובאו ליד גבאי י״ל תנאי בעינן וא״כ קשה להר״ב דפסק כתרין שינויי דב״י מה פריך כו׳ ואי דא״כ רבא אף בבאו לגבאי משנה המותר מדלא מוקי וכן במותריהם כה״ג ומוקי דוקא במכרו כו׳ י״ל וכן משמע דמותר שוה לגוף הממון והא במותר מהני תנאי ש״מ דמיירי במכרו כו׳ אלא ש״מ דאין מעלה כלל מה שבאו לגבאי ועא״ר אות ח׳ ולמ״ש א״ש והבן זה ואי״ה במ״א יבואר עוד: