פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנג:ב

משנין המותר עט״ז הביא פירש״י מגילה כ״ז א׳ ד״ה אבל גבו מעות מורידי״ן משמע לקולא הא לרשות לא. והסכים שהטור ור״מ וש״ע נמי הכי ס״ל לקלה דוקא. ולי העני יש בכאן קושיא דלפי דעתו ז״ל המחבר זיכה שטרא לבי תרי כי מ״ש ואם כשגבו מעות כו׳ והוא מהג״א (הבאר הגולה לא ציין כלום) וקשה מה פריך שם התנו לוקמיה כה״ג כמ״ש א״ר אות י״ד וצ״ל דוכסוסיא רשות וחול והג״א אמר מותר להוריד וכמ״ש לשונו מותר להוריד הא לרשות לא. אבל לרש״י מורידי״ן א״כ קשה מה שהקשה הט״ז כאן מה פריך דלמא התני מהני לרשות וצ״ל דהמקשן סובר דוכסוסיא נמי מצוה קלה הוי (והמתרץ שהשיב זט״ה במא״ה ודוכסוסיא רשות כמ״ש באות ה׳ ה״ה דהמ״ל לרשות וחדא מינייהו נקיט) א״כ פשיטא דלא פריך מידי דאימא כהג״א כדאמרן דוכסוסיא הוי מצוה קלה ושרי באופן שרש״י אין סובר כהג״א והמחבר כתב7 משני״ן המותר ודין דהג״א מוריד א״ש כאמור משא״כ להט״ז זיכה שטרא לבי תרי לכאורה וכדכתיבנא:

ובעיקר פירוש דין זה הנה הב״י בספרו הארוך הביא ב׳ תירוצים א׳ דגבו מעות ובא ליד גבאי הוי מעשה הלכך המעות גופא אסור לשנותם לקלה אפילו ירצו אח״כ ליתן דמים אחרים לתמורה (אלא יחליף מיד וחל הקדושה על הב׳ וכן במכר הס״ת אם הוחלפו המעות יצאו ראשונים לחולין) והמותר שרי כו׳ והוא לשון הר״מ ז״ל פי״א מה״ת הי״ד מכרו ס״ת אין מורידין ובהט״ו וכן גבו מעות משמע דדומה לזה דאסור לשנות המעות מקדושתן כמו התם (ומיהו במותר אין דומה) והטור כ״כ וכן כו׳ וע״ז הקשה הרמ״ך בכ״מ הביאו שם דעל הגמרא רבא מגילה כ״ז א׳ דמותר משנין הא גוף המעות לא לאו דאסור להורידם הדמים דלא חלה קדושה עלייהו כלל בהזמנה כמו אורג בגד כו׳ (עתוס׳ שם בסנהדרין מ״ח א׳ ד״ה מותר וא״ר אות ח׳) אלא דאין יוצאים ידי נדרם כ״א מקלה לחמורה בזה אומדין דעת הנותן דלחומרה פשיטא דהוי דעת הנודר ניחא בכך ומש״ה הקשה הרמ״ך על הר״מ שכתב וכ״ז כו׳ והמחבר שינה ולא כתב וכן כי אם בפ״ע אם כו׳ היינו שידי נדר א״י במעות אם לא מקלה לחמורה כו׳ אבל מחמורה לקלה ולא לקנות אח״כ כלל חמורה א״י ידי נדרס אבל ודאי המעות אין בהם קדושה ומש״ה ל״ש לישנא דהורדה גבייהו משא״כ בדין דאם גבו יקנו הג״א כו׳ שינה בלישניה ואמר מותר להורי״ד אף ע״ג דגם לעיל רק הורדה (כפירש״י) מ״מ השמיענו דגוף המעות להורי״ד נמי אסור אפי׳ יתנו אח״כ דמים אחרים לצאת ידי נדרם מ״מ מאחר שכבר קנו ס״ת ומכרו נתפסי׳ המעות בקדושה כמו בני העיר שמכרו כו׳ ובלא התנו אפי׳ המותר אסור להוריד אותן המעות מקדושתו וכדכתיבנא. והחזיק בסברא זו מהא דרבא מגילה כ״ו ב׳ ליבני עתיקתא אסור להלוותם אבל חדתי שרי (עיין סעיף י״א נזכר דין עתיקתא) ולא מחלק בחדתי גופא בבאו ליד גבאי אסור להלוותם כל שאין מחליפין מיד דחלה קדושה עלייהו ש״מ באו ליד גבאי נמי הזמנה הוי וכ״מ מש״ע סעיף י״ג גבו כו׳ למצוה קלה וישלימו נדרם אח״כ ואין הקדושה חלה עלייהו דהזמנה לאו מלתא היא (והמ״א שם אות למ״ד תירץ זה דמיירי בזט״ה במא״ה דמותר לשנותם יע״ש) והנה האדון ז״ל הביא ראיה לדבריו מסנהדרין מ״ח א׳ דפריך לרבא מותר המת למה ליורשין לא פריך מגוף הממון למה למתים הזמנה לאו מלתא וממ״נ אי באו לגנאי מותר נמי שפיר ליורשים ואם לא באו לגבאי הקשה מגוף הממון למה למתים אבל לפי שיטתו דידי נדר קמיירי א״ש והוא ע״פ שיטת רש״י דלרשות ודאי לא וכ״ע מודים בזה כמו שהקדים א״כ קשה משם מה פריך ממותר דבאו ליד גבאי עכ״פ אסור לשנות לגמרי רק לקלה היינו ליורשים אבל למ״ש הוא ז״ל א״ש דה״ט דלרשות אסור דידי נדרם לא יצא דאומדין דעתם דמותר מסתמא לקלה יהיו משא״כ התם. ועא״ר אות ח׳ ולמ״ש א״ש. ומ״ש בהא דפריך התנו למה לי ותי׳ דס״ד דוכסוסיא מצוה הא כבר כתבנו לעיל מה דקשה לזה. ומ״ש הא״ר אות ט׳ דאפי׳ לדוכסוסיא לשון אפי׳ משמע ל״מ קלה דמהני תנאי והא מחמורה לקלה א״צ תנאי י״ל מצינו אפי׳ ולא הוי ממש ל״מ רק כאלו אמר אפי׳ דוכסוסי׳ דהוא רשות מהני תנאה ובלא תנאי מחמורה לקלה שרי. ועמ״א ה׳ מה דקשה הא דפריך לרבא מר״מ ור״נ ולא מת״ק יע״ש: