פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנג:ד

להספקת עט״ז הנה סובר כמ״ש באות י״ג דהפרש יש בין יש להם ביה״כ (לשיטתי׳ קנ״ב א׳ ולמ״א ביש להם א׳ ובנו אחרת מעוטה בהוצאה) שרי למכור ביה״כ וס״ת ללמוד תורה ולישא אשה וכ״ש לפדיון שבוים כמ״ש התוס׳ ב״ב הביאו הט״ז וש״ך בי״ד רנ״ב א׳ והר״ב בע״ר שם יע״ש אבל כשאין להם אלא אחת אין מוכרין אפילו לפ״ש וכ״ש לישא אשה כו׳ וה״ה ס״ת כה״ג י״ל כל שאין לציבור אלא א׳ יבטלו מקריאת׳ כו׳ עסי׳ קל״ב דגם בכל צרכי ציבור שייך פשיעותא עיין מגילה כ״ו א׳ פשיעותא כו׳ יע״ש ולפ״ז לק״מ קושיית הפרישה בי״ד רנ״ב דלכאורה הר״ב בע״ר שם הביא ד״ה ב״ב דמוכרין ס״ת לפ״ש זיכה שטרא לבי תרי דכאן בסעיף י״ג שתיק ליה להמחבר דכתב לא ימכרו בבנו משמע איסורא כו׳ וכ״ש ס״ת דחמור מביה״כ (בשלמא התוס׳ י״ל דירתיה דאיניש לא מזבני לא יעשו כן עט״ז רנ״ב א׳ משא״כ הטור שם כתב איסור ולשון המחבר כאן ושם משמע ליה ג״כ דאסור) א״כ קשה ולמ״ש י״ל כאן ביש להם אחרת וכאן באין להם אחרת והט״ז בי״ד רנ״ב תירץ דהאיסור הוא מחמת דרך ארץ דירתיה לא מזבני כ״ש שאין לעשות כן בבה״כ משא״כ ס״ת ל״ש דירתיה כו׳ יע״ש. ואמנם המ״א כאן אות י״ז כתב עמ״ש בהג״ה וכל זה לא מיירי כו׳ דלמצוה חמורה רשאין לכתחלה למכור בני העיר ביה״כ אפי׳ אין להם אחרת וכ״מ ברמב״ן הביאו הר״ן גבי מתנה מגילה כ״ו ב׳ שכתב זט״ה במא״ה ומ״מ כי אין להם ביה״כ אחרת אסור והיינו דמעות לחולין הא בני העיר לחוד דמעלין לקדושה חמורה רשאין אפילו אין להם ביה״כ אחרת וכ״מ מתה״ד כתב שמכרו דיעבד ולא קתני מוכרין דלא סגי דלא מוכרין ולא מתרץ באין אלא ביה״כ אחת והתחיל בה ומיהו התחיל ברחובה כו׳ והבן וא״כ קשיא ההיא דסי״ג לס״ו וצ״ל כמ״ש הלבוש והש״ך בי״ד רנ״ב א׳ דודאי אם לא ימכרו יתבטל המצוה מוברק ביה״כ וס״ת להשיא וללמוד וכ״ש פ״ש משא״כ בסי״ג יגבו מן הציבור כי יש יכולת כו׳ ועמ״ש במ״א אות ט׳ אי״ה מזה. ובאות י״ב בט״ז ובמ״א שם אות ל״ג אי״ה אבאר מ״ש הש״ך ברכ״ב בשם אביו הגאון בזה. עמ״ש אי״ה באות ז׳ מדיני ס״ת: