פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנג:א

אמר הכותב בחידושינו מגילה פרק בני העיר הארכנו וכאן אכתוב בקוצר. דע כי קדושת ביה״כ ומדרש מדרבנן הוא ולא מן התורה עיין ר״ן שם גבי מתנה במאי תפקע (דף כ״ו ב׳) סיים קדושת ביה״כ מדבריהם הוא משמע לא מה״ת וכן בסוכה תרל״ח בט״ז א׳ סכך מ״ה מהיקשא חג וגם זה לא בהזמנה ובחג בהזמנה נמי כמבואר אמר בהמה זו עולה אפי׳ בלב מהני ודפנות רק מדרבנן עיין שבת במה מדליקין אבוהון דכולהו דם התם עושה המצוה בביזוי. ע״ש באורך. ומיהו קדושת ס״ת דאסור לנהוג בה בזיון מה הוא דיליף ק״ו מפני לומדיה עומדין מפני׳ לא כ״ש עי״ד רפ״ב וק״ו גמור הוא והדרת פני זקן ד״ת הוא. גם הא דאין מורידין מקדושה חמור׳ לקלה אפי׳ תימא דהני דברים מ״ה יש בהן קדושה אפשר אין מורידן דרבנן אף דרש״י ולבוש הביאו תוספות צפוי למזבח כו׳ י״ל דרבנן ואסמכתא שהרי בפסחים כ״ו א׳ רבי דוסא מתיר לכהן הדיוט ואף הר״מ ז״ל פ״ח מכלי מקדש ה״ה פסק כת״ק דבגדי כ״ג אסורים לגמרי מהניחם שם לגמרי משמע הא לאו הכי אף שמוריד מקדושה חמורה לקלה מ״מ שרי:

קדושה עט״ז הנה שתי לכתחלה יש א׳ למכור קדושה א׳ כדי לקנות כיוצא בה הב׳ אם מכר אם מותר לקנות כיוצא בה ומהר״ן במשנ״ה בני העיר מבואר דאפי׳ מקצת לכתחלה כלכתחלה דמי שהרי בביאור אומר כן כיון דבגריעי אתחיל נקיט לכולהו כן ואה״נ בשוין אסור ומתני׳ במכרו תנן אלמא מקצת לכתחלה כלכתחלה ממש הוא. ודאי מיבעיא לקמן כ״ז א׳ ליכא לאוכוחי כ״א לכתחלה ממש אסור בשוין בשאר דברים מדאבעיא ס״ת דליכא עלוי אחרינא הא שאר כו׳ אבל הר״ן סובר דמקצת לכתחלה כלכתחלה ממש הוי ומהרי״א פליג אר״ן ואף לכתחלה ממש שרי דחדא הוא (והב״י הביא ריש דבריו של הר״ן ולא סופו וכתב דמהרי׳א חולק והא י״ל בין דיעבד לכתחלה כמ״ש הב״ח אלא כדאמרן דאין לחלק כלל כי זה נמי לכתחלה הוי) וכ״ד רש״י שם כ״ז א׳ ד״ה דיעבד שאל״כ מה יקחו בה הא לא״ה מקצת לכתחלה כלכתחלה ממש הוי וכ״נ דעת הר״מ ז״ל פי״א מה״ת הלכה י״ד סיים אבל מכרו ס״ת אין לוקחין בדמיו אלא ס״ת אחר שאין שם קדושה למעלה מס״ת מדלא אמר כלישנא דמתני׳ אין לוקחין ספרים גם שאין קדושה למעלה דה״פ ס״ת שרי דמה לעשות בדמיה הא שאר דברים שוין אסור דמקצת לכתחלה כלכתחלה ממש הוי ומ״ש בהי״ז בני הכפר שרצו למכור ביה״כ שלהם לבנות אחרת או כו׳ משמע דשוין שרי אפי׳ לכתחלה עתי״ט ולחם יהודא למהר״י עייא״ש ז״ל י״ל דמיירי בענין שמותר דחזי בה תיוהא וכדומה ובחידושינו הארכנו מזה. ובש״ע י״א וי״מ דאין חילוק בין מקצת או לכתחלה ממש ומדהביא באחרונה הי״מ ובפרט במידי דרבנן י״ל דעתו לקולא. ומיהו בס״ת פסק בי״ד ר״ע וכ״ה בטור דאסור למכור ישן לקנות חדש (בס״ת לית כ״א לכתחלה ממש שאל״כ מה יעשה) וי״ל התם משום פשיעותא אבל הט״ז וש״ך שם אות ג׳ דלא כלבוש שם יע״ש משום פשיעותא. והט״ז הקשה על מהרי״א ב׳ קושיות א׳ למה דקדק מטור ולא ממשנה ספרים מטפחת לא הא שויו שרי (וי״ל מדכתב אבל איפכא להוריד״ן לא ולא די אבל איפכא לא) ותי׳ דודאי תנא תרתי אגב חדא ל״ש איידי כמבואר בכמה סוגיין בגמרא משא״כ במשנה נקט מילי מילי ולא כללם יחד י״ל כמ״ש הר״ן ז״ל כיון דאתחיל בגריעי מס״ת לא יקנו ספרים הא ס״ת יקנו דמה יעשו בדמיה נקיט באינך כן ולא רצה לעשות בבא בפ״ע בשוין משא״כ הטור כללם יחד איפכא להורידן קשה איך תנא דין דאינו דאפילו שוין אסור וכמה אגב חדא לא אמרינן איידי ש״מ דאמת הוא דשוין באינך ג״כ וכ״ת א״כ יש לטעות בס״ת נמי לכתחלה שרי דמקצת כלכתחלה ממש הוי סמך על ס״ת ר״ע דסתם ואוסר בס״ת משמע ודאי אף דליכא פשיעות׳ אסור כדאמרן. ואי״ה במ״א יבואר עוד. עמ״ש לקמן בזה:

הא דאסור להוריד דוקא שלא בזט״ה הא זט״ה במא״ה יבואר אי״ה לקמן ס״ז וס״ט עב״י ולבוש כאן. ויש לנו ספק כי במשנה לא הוזכר כ״א ביהכ״נ וביהמ״ד לא ידענא אם מכרו ביה״מ אם מותר לקנות תיבה וכיוצא בה ועיין טור כתב גבו מעות למדרש וביהכ״נ ולא כתב המדריגות בביה״מ ועיין פרישה. ומ״ש אם ס״ת אסור לכתחלה כ״ש שאר דברים (לדידי אין חילוק בין מקצת לכתחלה) י״ל כמ״ש הכ״מ בפ׳ י׳ מס״ת הלכה ב׳ דמשום חומר ס״ת פסקו לחומרא לא בשאר דברים ועב״ח י״ד ר״ע ומבעיין נמי בס״ת בעו לה משום חומר כמ״ש המ״א ד׳. ובכ״מ שם כתב משום חומר כו׳ ואח״כ כתב דברי הר״ר מנוח משום פשיעותא והם סתורים וצ״ל דברי הר״ר מנוח אינם ענין להר״ם ז״ל דסתם לן. ועיין פרישה כתב לכתחלה ממש לחומרא (כב״ח) דנקטינן לחומרא וי״ל התם משום חומר ס״ת ומבעיין היל״ל כמ״ש הר״ן במשנה ובגמרא כ״ז א׳ וצ״ע:

ומ״ש הט״ז בספרים שמוכרין ולוקחין אחרים עא״ר אות ז׳ וסעיף י׳ לקמן בשל יחיד קי״ל יע״ש ואין להאריך ואי״ה לקמן יבואר עוד. ובחידושינו מגילה כ״ז א׳ כתבנו קושיא אעתיקה פה:

לי העני יש בכאן קושיא דכאן בסעיף ד׳ לא הכריע יש אוסרין ויש מתירין ומשמע בדרבנן לקולא ובכ״מ פרק עשירי מה׳ ס״ת כתב דנקטינן לחומרא משום חומר ס״ת הא שאר דברים בשוה מותר ולקמן בסי׳ קנ״ד סע״ט כתב דעה א׳ בסתם (וכן הלכה עש״ך רמ״ב בי״ד) דמטפחות ס״ת זה אסור בס״ת אחרת והוא מר״ן בשם הרשב״א יע״ש ולמאן דאמר שאר דברים בשוה מותר גם שם במטפחות מותר ולומר דמבעיא ליה מישן לחדש דהוי קצת עלוי׳ וכ״מ דברי בעיין דליכא עילוי אחרינ״א א״כ מה פשיט ליה ממטפח׳ דליכא קצת עילוי. וגם כפי הנראה שאר דברים דאיכא לעילויא אסור כמ״ש הב״י בקנ״ג הא ליכא לעילויא שרי בשאר דברים (להב״י מדלא הביא כ״א ריש דברי ר״ן) ומטפחות ס״ת לאחרת ליכא עילוי אחרינא. גם בגמר׳ שם מסיפא חומשין לא במטפחת ס״ת הא תורה בתורה שרי ול״ק הא חומשין במטפחת חומשין אחרת שרי משמע לכאורה כל היכא דאיכא לעילוי פשיטא דאסור ודייקא הא תורה בתורה שרי וצ״ע בכל זה ואין להאריך: