פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב טו:ג

אין בו עט״ז עב״י הרשב״א בתשובה ששאל השואל טלית שנקרעה לשנים אי הוי תולמ״ה אין לומר משום דנוטל ב׳ ציצית ולא נשארו כ״א ב׳ ציצית ונפסלו דד׳ בעינן זה טעות ושיבוש דא״כ צא ופרנס עשיית ציצית דא״א לעשות בב״א כולם אלא השאלה מיד שנקרע עד״מ עד פחות משלש בטל קרן זה דהא הקרן באמצע הוא יותר משלש כו׳ והקרן השני עדיין מחובר והוא בת שלש והטיל לבעלת שלש והשלימה פסול כמבואר בסי׳ י׳ סעיף ה׳ משום תולמ״ה והשיב שאין זה תולמ״ה דאל״כ ברייתא מנחות מ״א א׳ טלית שנקרעה חוץ לג׳ יתפור כו׳ ושוין שמביא תכלת ותולה בה וא״צ להתיר שלש ציצית ראשונות בג׳ כנפות התלויין הא כשנקרע מקצתו נתבטל קרן א׳ ונשארין רק בעלת שלש וליהוי תולמ״ה (ואפשר דמשמע ליה נמי שנקרע הקרן לגמרי ואין מחובר כלל ובכל ענין שנקרע בעגול דלא נשתייר כ״א בעלת שלש) אלא ש״מ כה״ג לאו תולמ״ה הו״ה כיון שבשעת עשייתן בכשרות הוה ואח״כ נקרע קרן א׳ כשחוזר ותופר קרן ועושה ציצית דמתכשרי הראשונים דלאו מעשה פסול בגופייהו הוה ודומה לס״י ס״ו הטיל ציצית על ציצית דכשר אם פסק לא׳ מהם הואיל בכוונת עשיית ציצית הוה ופסקיה א׳ מהן נתכשרו הראשונים או השניים ה״ה כאן וכאמור והנה הט״ז סובר ראיית הרשב״א ז״ל נמי מאמה על אמה ובה תכלת הא אין בה תכלת תופר וציצית הראשונים שבטלית אין פסולים אע״ג כי תפר מקצת נתבטל הקרן אלא ש״מ דכשר כה״ג:

שוב ראיתי שדברי תשובת הרשב״א מתפרשין כפשטן ובלבוש הבין דשאלת השואל הוא הואיל ונחתך ב׳ ציצית נפסלו וכשעושה עוד ב׳ הוי ב׳ ראשונות תולמ״ה וצדדי איבעיא היא מאמה על אמה ויש בו שיעור טלית (כן סובר השואל) אפ״ה פסול הציצית שיש בו הואיל ונקרע מקצתן הוי תולמ״ה או התם שרוצה לצרפה לאחרת והוי הטעם על כנפי בגדיהם כפשטות דברי רש״י שם וזה לא היה בשעת עשייה והשיב הרשב״א דאין נפסלים וראיה דאם אין בה תכלת תופר לטלית שנקרע וג׳ ציצית שנשארו שם כשירות אע״ג דנקרע א׳ (גם מנקרע חוץ לשלש יחפור וכפי׳ נ״י בשם רע״מ יש ג״כ ראיה) והלבוש סיים ולא גרע מטלית חדשה שמטילין בו א׳ ושתים ומפסיקין זמן רב ביניהם ומשלימין יע״ש והנה אם זה כוונת השואל ותשובת הרשב״א היה נשאל בנפסק ציצית א׳ והטלית שלם. ויראה דשאלתו היה הואיל ונקרע הטלית ונתחדש עתה ב׳ כנפות חדשות שלא היו בה בעת עשיית ציצית ראשונים:

והנה הדרכי משה בסימן י״ד כתב (בדפוס פיורדא בפ״ע כי בד״מ אצל הטורים דפוס ברלין לא מצאתיו) וז״ל כתב הרשב״א בתשובה סימן רי״ז טלית שיש לו ד׳ ציצית וחלקו לשנים מותר לחזו״ר ולחברו (בט״ז נשמט ב׳ תיבות לחזו״ר ולחבר״ו) ולא הוי תולמ״ה עכ״ל והוא תשובת הרשב״א שהביא ב״י כאן ומפני שהוקשה לו איך ס״ד לפסול הואיל והלך ב׳ ציצית מהן א״כ צא ופרנס עשיית ציצית בטלית כמש״ל לכן פירש כוונה אחרת בשואל דשאל אם מותר לחזור ולחברו מי נימא דב׳ ציצית של חלק א׳ נדחים מחלק האחר דהרי יש לו בפ״ע ד׳ כנפות וכן להיפך וראיה מאמה על אמה שיש בו שיעור טלית כן סובר השואל ואפ״ה לא יביא אמה על אמה עם ציצית ומחבר לטלית כי הציצית שבה נדחו מטלית זה שיש לו ד׳ כנפות שלו או דלמא התם הטעם דעל כנפי בגדיהם וכנף זה כו׳ משא״כ כשחוזר ותופרו ומחבר אותו טלית וע״ז השיב הרשב״א דשרי ולפ״ז מדשתיק הר״ב כאן להמחבר בס״ג נמי ה״פ אין בו תולמ״ה כשחוזר ומחברן יחד ועל זה תמה הט״ז דלמה יהיה כשר כזה כיון שכל ב׳ ציצית מחלק א׳ אין ראוין לחלק השני כשהן פרודות אין לחברם כמו אמה על אמה וסובר הט״ז דאמה על אמה יש בו שיעור טלית (עיין מ״ש במ״א ובצאן קדשים מנחות מ״א א׳) גם על כנפי בגדיהם סובר עיקר הטעם משום תולמ״ה דציצית זו שבכנף אמה על אמה לא היה ראוין לטלית זה שנקרעה תו הוי תולמ״ה ה״ה כאן כשמחברו. ומ״ש הט״ז כי אותן שהיו בחתיכה שנטלה מבגד נתבטלו משם היינו בחתך אמה על אמה ובה ציצית נתבטל מהטלית שלהם וה״ה מטלית זה שנקרעה א״כ ה״ה טפ״י יש לפסול בחלק לשנים שלא יחבר עם ציצית א׳ לא׳ כאמור וכוונת הרשב׳א שיהיה כ״א בפ״ע ולא נפסלו ב׳ ציצית שבכל חלק וע״ז מייתי שפיר ראיה מאמה על אמה דבאין בה ציצית מחבר לטלית וג׳ ציצית לא נפסלו. ומ״מ מבואר שלא כדברי הב״ח ז״ל דרשאי לחבר חתיכה או ב׳ חלקים כשמתיר ב׳ ציצית מחלק א׳ וד״י בכ״ך. ועיין מה שאכתוב עוד מזה באות ד׳ אי״ה: