פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב טו:ב

שלא עט״ז. הנה להתיר שלא להניחם בבגד אחר הוא מתוס׳ שבת כ״ב א׳ ד״ה רב אמר וכתבו כן לב׳ תירוצים שם ומוכרח הוא מדלא אשמעינן רבותא דשמואל מתירין מבגד וכח היתרא עדיף גם מדסיים מתירין מבג״ד לבג״ד ולא אמר מתירין כמו מדליקין יע״ש ש״מ דשלא להניחם אסור וטעמא לרש״י מנחות מ״א ב׳ ד״ה דלמא דמבזה לטלית (ביזוי הציצית ליכא שם דמטיל באחר) ולתוס׳ שם ד״ה רב דמבטל טלית ממצוה כמו מזוזה מבית דאסור (ובית אין שייך בו ביזוי) (ולרש״י י״ל משום מזיקין כתי׳ הב׳ בשבת) ונ״מ בין הטעמים אי רוצה להניח ציצית אחרים בטלית זה יותר נאים לתוס׳ שרי דלא נפיק הטלית ממצוה ולרש״י י״ל דביזוי ציצית יש אפ״ה שרי דאין כאן ביזוי הואיל ומתכוין לעשות אחרים נאים יותר וכ״כ הלבוש משום זה אלי ואנוהו. ומיהו מדכתב הט״ז מי שמתי״ר ציציותיו הא להפסידם ולקרוע אותם אסור דמפסיד מצוה שראויין לבגד אחר ומיהו אם הם רק כ״ע דאין ראויין לבגד אחר ולקשור אותם פנים חדשות הוא שרי (עיין סי׳ י״ב בט״ז ג׳) אבל הלבוש כתב אם רוצה לעשות נאים ולהשליכ״ם זאת שרי משמע דמותר לפסול אותם שוב ראיתי בא״ר אות א׳ הביא בשם ע״ת דאסור להפסידם וכנראה מט״ז:

יראה לי הא דמתירין לשמואל מבגד לבגד וכוותיה קי״ל היינו דוקא כשאין ציצית מצויין בעיר הא יש ציצית מצויין אין להתיר ציצית מבגד לבגד מאחר דאפשר לקנות בזול בקל ציצית אחרות ומהא אמינא לה דהא שמואל סבר כלי קופסא חייבין בציצית וע״כ כמ״ש התוספות במנחות מ״א ב׳ ד״ה רב אמר דבאין לו אלא כדי טלית אחת טוב ליתן באותו שמכסה בה א״כ אין לנו ללמוד היתר במצויין ציצית בעיר וליטול בחנם מטלית מצוה מאחר די״א חובת טלית ואף דלא קיי״ל כן אין לבטל טלית ממצוה אם לא שאין מצויין ציצית וכדכתיבנא. והנה לשמואל אין להקשות איך מניח טלית בלא ציצית י״ל כמרדכי בסי׳ י״ג דטלית אין איסור רק לעשות ציצית ובאין לו חול כמו שבת עסי׳ י״ג במ״א אות ח׳. ואגב גררא במזוזה רצ״א בי״ד לא יטלנה משם ולא חילק בין קבעה בבית אחר או לאו משמע דאסור בכל ענין ועד״מ שם כתי׳ הב׳ של תוס׳ שבת דמשום מזיקין והיינו כשדרים שם בני אדם כמ״ש הב״י וד״מ ברצ״א דמזיק לב״א הדרים שם אבל אם מסגיר הבית ואין דר שם שום אדם י״ל דרשאי. ומיהו אם אין לו כ״א מזוזה א׳ ואין מצוי יותר בעיר לקנות ודאי שרי ליטול משם במקום שרוצה הוא לדור אלא דלפ״ז מאי מקשין התוס׳ בשבת ממזוזה דרוצה ליטול כך ובטלית ע״כ דאין מצוי לקנות דאל״כ אין עובר בעשה לשמוא״ל כלי קופסא. עוד אבאר לך כי כאן פסק המחבר כשמואל דמתירין מבגד לבגד וכמ״ש באר הגולה כאן ובסי׳ תרע״ד פסק המחבר ג״כ כשמואל עט״ז שם אבל הבאר הגולה שם כתב כרב וכמ״ד משום בזוי מצוה א״כ למה פסק כאן כשמואל הא קי״ל כרב באיסורי אי לאו מטעמא דאמר אביי כל מילי כו׳ יע״ש שבת כ״ב א׳ א״כ ה״ה נ״ח ובחדושינו הארכנו בשבת שם וכאן אין להאריך ואי״ה בתרע״ד אבאר מזה כי י״ל דפסק שם כרב משום בעיא דגמרא הדלקה עושה מצוה כו׳: