פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב יד:א

האשה עט״ז (ט״ס ל״ג וצ״ל ל״ט ס״א) ולר״ת כל הפסולים שם קטן כו׳ ומומר כו׳ פסולים כאן נמי ויש עוד טעם בני ישראל ולא אשה וקטן כשר לפ״ז עמ״א מ״ש מזה ומ״ש דלר״ת נמי אשה טווה כו׳ הכין משמע ודאי בסי׳ י״א ס״א וב׳ באשה ועכו״ם מדלא הגיה הר״ב שם כלום ואודי ליה להמחבר. ומ״ש דוקא אתלייה קפיד (קרא) כדאיתא בסמוך באות ב׳ דבר אל בני ישראל ועשו על כנפי בגדיהם היינו לתלות בבגד לא אטוייה ושזירה והכי אסברה לן הלבוש בסימן י״א סי״ד וכאן אלא דהלבוש לשיטתיה דאשה פסולה בני ולא בנות א״ש דכאן בגדילים תעשה לך לא כתיב בני ולא בנות משא״כ לטעם ר״ת דכל שאין בלבישה אין בעשייה יש למעט מקרא גדילים תעשה לך על ד׳ כנפות כסותך כל שישנו בלבישה כו׳ למעט טוייה ושזירה דהא מכאן יליף דבעינן טוייה ושזירה לשמה מלא תלבש שעטנז (רק התחיבה כשירה בנשים וכללא הוא דקרא ועשו ע״כ בגדיהם מיירי בתחיבה וקשירה לבד וקרא דתעשה על ד׳ כנפות כסותך מיירי בטוייה ושזירה דומיא דלא תלבש שעטנז וגם הקשירה מלשון גדילי״ם כמ״ש הלבוש בסימן י״א וכאן לא התחיבה) וא״כ לכאורה הט״ז ז״ל זיכה שטרא לבי תרי וצ״ע כעת: ודע לר״ת טומטום כשר לעשותן דספק תורה לחומרא מ״ה וישנו בלבישה (והר״מ בפ״ט מט״מ יש לעיין) ולמ״ד בני ולא בנות י״ל בני ודאי ולא ספק ואנדרוגינוס תליא אי בריה הוא ואי״ה בסי׳ ל״ט יבואר מזה. ועכו״ם להמחבר כשר בטוייה לרא״ש: