פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב יג:ה

ודוקא בשבת עט״ז הנה בב״י הביא מרדכי בשם ר״מ שמותר ללבוש בשבת בגד ד׳ כנפות בלא ברכה ולא התנה דוקא בקהל משום ביוש אפילו בביתו שרי כי לא צותה תורה כ״א שיטיל ציצית דבשבת אנוס הוא דא״א להטיל ציצית משום קשר ד״ת היתר גמור הוא אפילו איסור דרבנן ליכא והוכיח זה ממנחות ל״א א׳ בכרמלית דרבנן והא מ״ע דציצית ד״ת אלא ש״מ דציצית שוא״ת הוי היינו שאין איסור בלבישה כ״א קום ועשה ציצית ובשוא״ת אפילו איסור תורה נדחה מפני כבוד הבריות כמבואר ברכות כ״א שוא״ת שאני וכיון שכן ממילא אף בלא כ״ה שרי בשבת דאניס הוא. והתורה לא צותה כ״א היכא דאפשר לעשות ציצית צריך לעשות. אח״כ הביא הב״י תשובה אשכנזית שאלת בני אם מותר ללבוש בשבת ולברך בטלית שנפסק א׳ מציצית תשובה ברכה לבטלה דד׳ ציצית מעכבין זא״ז ומיהו אם מתבייש לפני הקהל יכול ללבוש בלא ברכה כדאשכחן גדול כ״ה בכרמלי׳ וסיים ב״י ואין נ״ל דל״ד פשיטת טלית בכרמלית ליושב בקהל יע״ש. הנה השואל שאל ב׳ א׳ אם יש ג׳ ציצית כשרים דיברך כר׳ ישמעאל דאמר ד׳ מצות הם ומקיים ג׳ ומברך ודוקא בשבת דאין עובר בעשה על הד׳ כר״י שבמרדכי דבחול עובר בעשה על ציצית הרביעית (עב״ח כתב נ״מ לענין ברכה וגם אי עובר בעשה א״י דגם לר׳ ישמעאל עובר בעשה על רביעית דרחמנא אמר גדילים תעשה על ד׳ כנפות כסותך ומה בכך דמקיים ג׳ מצות) והשיב לברך קיי״ל כחכמים ד׳ מצוה אחת דלא כר׳ ישמעאל ומיהו הולך לביה״כ אף בחול שרי כה״ג דציצית שוא״ת הוי כר״י שבמרדכי וכתוספות יבמות צ׳ וכרש״י ברכות ך׳ א׳ ובשוא״ת נדחה ד״ת מפני כ״ה כמו לא תסור וע״ז כתב הב״י ואין נראה להתיר בחול דל״ד כ״ה בכרמלית ברבים ליושב בקהל דלית כאן כ״ה דכמה בני אדם יושבים בלא טליתים אבל בשבת כבר הסכים הב״י דמותר אף בביתו דבשבת לית איסור כלל לא מ״ה ולא מדרבנן (עמ״א אות ח׳ וט״ז אין סובר כן) והרב הסכים לתשובה בשבת עכ״פ ולר״י שבמרדכי אף בביתו שרי אלא דהר״ש מטריוש אוסר הכריע הר״ב בקהל משום כ״ה שרי בשבת הא בביתו אסור ובחול ברשות הרבים כהאי גוונא נמי יש לומר דשרי משום שוא״ת ועמ״א. וכן נראה מד״מ שכתב ולי נראה דברי התשובה בשבת ש״מ דהתשובה אף בחול מתיר. וסיים הט״ז לר״י שבמרדכי בשבת אין איסור כלל אף בלא כ״ה א״כ במנחות ל״ח א׳ בכרמלית כ״ה תיפוק דשבת הוא י״ל טלטול משא הוי מעשה בידים ול״ש בזה שבת דשייך לציצית ומש״ה אמר דרבנן נדחה מפני כ״ה והבן ודע לט״ז י״ל אמאי השמיט המחבר סברת ר״י שבמרדכי דעדיפא מדהר״ב ולמ״א אות א׳ א״ש דאיסור דרבנן יש ורק כ״ה ואין דומה יושב בקהל לכרמלית פ״א נפסק ציצותי בביה״כ ולא נשאר כ״א גדיל ופתחתי קצת שיהא קצת פתיל ומ״ה הוי ציצית ואם דרבנן אסור כבוד הבריות ותולמ״ה דומה להטיל ציצית על ציצית בסי׳ יו״ד ס״ו הואיל ונעשה בהכשר וצריך לעיין בסי׳ י״ב מה דכשר מ״ה ומדרבנן פסול תו גדיל והבן זה: