פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלב:א

יחיד אומרה עט״ז בפרישה הקשה כיון דלא קיי״ל כס׳ הזוהר בלה״ק דיחיד אומר קדושה כמבואר בסימן נ״ט ס״ג ה״ה בתרגום דלית הלכתא כוותיה יע״ש והלבוש באמת ט״א והעתיקו הע״ץ והטעם דיאמרו בלחש שניתקן שיבינו העם שלשונם היה תרגום ע״ש. ומ״מ אין זה מוכרח די״ל בהא קיי״ל כזוהר. ועיין סי׳ ק״א ס״ד בהא דלשון ארמי מ״כ דאע״ג דתפלתינו הקב״ה בעצמו מקבל א״צ שום אמצעי מ״מ ודאי טוב מליץ מיימינים ובלשון ארמי שונאים ואין מי שימליץ טוב בעדו ולא יהיה ח״ו קטרוג לכן אפשר מש״ה אומרה בלחש:

עיין לבוש אחר תחנון ח״ק להפסיק בינם ובין הפסוקים שאומרים אח״כ (וביום שיש מוסף אומרים ק״ש מיד) ואומרים אשרי ותהלה כי אמרו רז״ל כל אומר ג״פ תהלה מובטח שהוא בן העוה״ב וחומרים פ״א בפסוקי דזמרה וב׳ קודם ובא לציון שלישית קודם מנחה (עסי׳ נ״א ס״ז וב״י רל״ד בשם מהרא״י בכתביו נו״ן טי״ת ומ״א ק״ח אות ה, ומ״ש מהר״י פול״ק ז״ל הביאו הט״ז לקמן לאו לתחלת התקנה אלא למה תקנהו דוקא בין ח״י לובא לציון יע״ש) ובשבת וי״ט א״א וב״ל מפני שנתקן בל׳ תחנה יע״ש אבל בב״י בשם ש״ל בשם רש״י שזה ניתקן בשביל תורה כו׳ יע״ש העתיקו הע״ץ ומ״מ סדר קדושה מן וקרא זא״ז א״י למה לא יאמרו בשבת דניתקן שהיה פ״א גזרו כו׳ ובא״ר בשם מט״מ כתב דניתקן שישמעו קדושה אותם הבאים אחר קדושה משא״כ בשבת וי״ט וא״י הא הטעם דלא נתבטלה התקנה שמא ח״ו כו׳ ואפשר בשבת וי״ט יש מוסף והאויבים הלכו להם אחר שחרית (אלא דא״כ ר״ח וחה״מ יוכיחו) ותקנו מקודם יענך ביום צרה לפי שניתקן סדר קדושה מחמת גזירה כו׳ עיי״ן לבוש: