פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלא:טו

אם יציעו עט״ז פירשתיו יפה באות י״ד באורך ויע״ש וע׳ מ״א אות כ״ב בזה: עוד רגע אדבר דע דהמשתחוה בפיו״ר על אבן משכית לוקה מ״ה דווקא שכל גופו עליה הא מקצת שלא על אבן אין אסור מ״ה כ״כ הר״מ ז״ל פרק ו׳ מעכו״ם ה״ו יע״ש ואין לוקה בלבינים עיין מ״א אות כ׳ ונ״מ לפסול עדות ובחידושינו מגילה הארכנו בזה יע״ש:

אכתוב כאן קצת דיני תחנון ולמנצח וא״א אפים הועתק ממנהגים שלי. ושם הארכנו בעזה״י וכאן אכתוב קצת בקוצר. ומעט תוספת:

כללא הוא דנפילת אפים (היינו תחנון אפילו בלא נ״א והוא רחום) וצו״ץ וא״ה שוין המה ביום שא״א תחנון א״א צו״ץ וא״ה מלבד בשבת שמברכין החודש דא״א א״ה וצו״ץ אומרים מלבד בימי הספירה בניסן כו׳ א״א צו״ן וא״ה אומרים כבסימן רפ״ד ואי״ה שם יבואר. אבל למנצח יענך וא״א אפים אומרים באותם הימים מלבד הימים שמנאם הלבוש בסוף הספר א״ח ואלו הם י״ט (חה״מ ג״כ) ושבת וחנוכה ופורים אף קטן ועיוה״כ וערב פסח וט׳ באב והשמיט ר״ח ובקל״א ס״א מנה ר״ח והשמיט תשעה באב א״כ חוץ אלו הימים אומרים למנצח יענך ואל ארך אפים וטעות נפל בסדורים כל ערבי י״ט רק אלו גם ט״ו באב אומרים למנצח וכ״ה בש״ע עם נ״ץ ובש״ע עם ע״ת ובלבוש בס״ס אלא שהוא ז״ל כתב ושינה בט״ו באב א״א למנצח שהיה הרבה טעמים משא״כ בט״ו בשבט (עמ״א אות ט״ו) והנה הכה״ג בהגהות הטור אות ג׳ בשכ״ג העתיק כן ט״ב וכן נוהגין בט״ו באב לומר למנצח וכללא הוא דלמנצח וא״א אפים שוין בזמן שא״א זה א״א זה כו׳ וע׳ פ״ד דתענית מ״ח ותי״ט שם ועיין שם מ״ה ט״ו באב קרבן בני זתיא בן יהודה והוי כמו ע״פ זה טעות דא״כ כל הט׳ זמנים יהיה כן אלא דוקא קרבן שכל ישראל חייבים בו:

ואבאר קצת מה נשתנו אלו הימים יותר למעליותא ער״פ מעלה יותר משאר ערב יום טוב דקרבן פסח יום טוב עיין תוס׳ ריש פרק מקום שנהגו ואף פסח אחר חצות יש חשיבות בשחרית עיין כתבי מהרא״י ז״ל סי׳ פ׳ הביאותיו בש״ע סעיף ד׳ בחתן יע״ש הן אמת שהרא״ם ז״ל בתוספותיו על הסמ״ג הלכות פסח כתב דחגיגה י״ל כולה יומא זמניה א״כ אין ראיה לחתן וי״ל קצת ועמ״ל פ״ו ה״ט מה׳ כלי מקדש ויישבנו זה באורך במנהגים שלנו עפ״י גמרא פסחים ע״א א״ב אין עת האסף פה.

עוד כלל אחר אמרו כל שא״א תחנון אז גם במנחה שלפניו א״א לבד ער״ה שא״א בשחרית ואומרים באשמורת כ״ש במנחה שלפניו וערב יוה״כ א״א באשמורת ואומרים במנחה שלפניו כן מבואר כאן בלבוש ועא״ר תר״ד. וא״י טעם לעיוה״כ דנשתנה למעליותא שא״א למנצח ולמה יאמרו תחנון במנחה שלפניו. ער״ה אומרים באשמורת ג״כ שמרבים בתחנה:

טעם ר״ח הלל דאקרי מועד וכן ט״ב איקרי מועד חנוכה הלל שלם כ״ש הוא. פורים ימי משתה ושמחה אפי׳ פורים קטן מרבים כו׳ עיה״כ אסור להתענות בו י״א מ״ה ומי שנדר שלא לאכול בשר כ״א בי״ט עמ״א תר״ד א׳ וד״מ ושכ״ג שם אות ד׳ בהגהות ב״י:

מ״ש הפר״ח ס״ו פסח שני י״ד באייר אין בו נ״א וכ״כ שכ״ג אין מנהגינו כן ואי דהקריבו פסח שני יחידים הוי כמו ט׳ זמנים שכתבנו לעיל בזה ומפני שהמלאכה מרובה אמרתי אקצר בכאן אולי אזכה לפרש על הסדר:

עוד רגע אדבר במ״ש המחבר סעיף ד׳ במילה וחתן ואבל אין נופלין ע״פ ובדין למנצח הנה באבל להלבוש אומרים ולטעם חג א״א ויש נ״מ טובא א׳ בבית שמת שם ואין אבל עיין א״ר. ב׳ בכלו זיי״ן למיתת המת כמו שמועה קרובה להלבוש יש נ״א ולטעם חג אין נ״א. ג׳ ה״ה קובר מתו ברגל וכדומה. ד׳ אונן שלא ניתן עדיין לקבורה להלבוש א״א ולטעם חג אומרים חתן ביום חופה בשחרית להר״ב א״א ןהפר״ח כתב דאומרים ובכתבי מהרא״י ז״ל סימן פ׳ ראיה מלמנצח בע״פ (דנשתנה משאר עי״ט) הואיל ויש שחיטת פסחים והקשינו לעיל הא ע״ש ועי״ט תוספת דלהון ד״ת ויש ליישבו דמ״מ תוספת הוא משום לילה משא״כ ע״פ אחר חצות י״ט בפ״ע הוי ואע״ג דשחיטת פסחים בזמן המקדש ד״ת כנראה מתוס׳ פסחים ריש מקום שנהגו ומועד החתן דרבנן מ״מ נראה לו למהרא״י ז״ל להביא ראיה משם: ועי״ד שמ״א בש״ך אות ך׳ למ״ד אבילות יום א׳ ד״ת יש כח ביד חז״ל בשוא״ת י״ל נעילת הסנדל עובר בקום ועשה ואי״ה אבאר במ״א וכאן אין להאריך.