פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלב:ב

ויש עט״ז מ״ש וע״ק דבסידור אביי מאוחר הרבה א״י לפרשו דרק ב׳ נרות הוי מפסיק. ומ״ש דתפלה נגד אברים יש לתמוה כמו שהאריך בספר חמד משה דא״כ ליהוי רשות גם תמיד של שחר ד״ש או עד חצות היינו זריקתו יע״ש ומ״מ י״ל קצת דודאי הקרבת איברים נהי דלא מעככ כפרה מ״מ מ״ע להקטיר איברי התמיד מה שאין כן אם נתנום ע״ג המערכה עביד המצוה אלא דמצוה מן המובחר להפכן ע״ג אש כל הלילה עד הבוקר ואין בזה הרחקה מעבירה כ״א אותם איברים שלא העלה כל היום או להרחיק צריך קודם חצות מדרבנן כמו שיראה הרואה פ״א מתו״מ הלכה ה״ו ובפ״ד מה׳ מעה״ק הב״ג (ואפשר כי מפורש בפ׳ צו כל הלילה עד הבוקר לאיברים שנתנו מבע״י ולא נתעכלו מצותן שיהיו מהפכין בהם כל הלילה ומקרא דלא ילין חלב חגי בפ׳ משפטים בא דאם לא הקטירן בשעתן רשאי להעלותן ע״ג המזבח כל הלילה כמ״ש הרא״ם ז״ל כ״ז בפ׳ משפטים ופ׳ צו ומקרא מפורש אין כח ביד חז״ל לגזור כמ״ש הט״ז בי״ד קי״ז א׳) וא״כ מנחה נגד איברים וחובה הוא ודודאי לכתחלה מ״ע היא וראיה מטור כי בר״מ פ״א מה״ת הה״ו ערבית נגד איברים ופדרים מתעכלין כו׳ אבל הטור מפורש אומר כן ש״מ דמנחה נגד איברים כו׳ וה״ה שחרית לדידן דאומרים פ׳ התמיד ועלח״מ פ״א מה״ת די״ל הלכה כריב״ח ועכ״מ שם וקשה קצת יע״ש וא״ש של ערב אין לה קבע ולא עד חצות דניתקן כנגד איברים שלא נתעכלו אבל מנחה ניתקן כנגד איכרים במצוה להעלותן בשעתן בעוד יום שהרי דוחים שבת כמ״ש פ״ד מה׳ מעה״ק ה״ג יע״ש וא״ש דברי הט״ז ואין להאריך:

ומ״ש מיומא כ״ג ע׳ פר״ח וס׳ חמד משה ג״כ כיון לדבריו דבשאר ימות השנה מצוה ביוה״כ חייב מיתה כרבא וכ״מ בר״מ פ״ב מה׳ כלי מקדש הלכה ב׳ ופרק ה׳ מה׳ עבודת יוה״כ הכ״ה יע״ש וע׳ עוד פר״ח וא״ר על מ״ש רש״י בקטורת זרה ואין להאריך יע״ש בזה:

ומ״ש תחלה ניתקן בין תפלה לתפלה אפשר היינו במוסף שלא לומר אחר מוסף ועמ״ש באות א׳ מזה:

כתב הב״ח הקושט בסי״ן (כמו סיבולת) והרמב״ם פ״א מה׳ כלי המקדש הקידה קושט בשין ימנית ופירש המתרגם קידה קושטא יע״ש וע׳ שם בה׳ כלי המקדש ה״ג מור דם חיה השיג הר״א ז״ל דם חיה טמאה ותי׳ הכ״מ דנשתנה ונעשה עפר עמ״א סי׳ רי״ו אות ב׳ ולהר״מ בהכרח מוסק מותר לאכלו דבעינן מן המות״ר בפיך להר״א והרמב״ן מור מין עשב המוזכר בש״ה אין ראיה להתיר מוסק. ומ״ש הכ״מ צ״ע יישבו הב״ח קידה הוא הקושט בשין ימנית כפי׳ המתרגם וקושט בסין הוא מין אחר:

עוד כתב הב״ח מש״ה נהגו לומר אנעים זמירות בכל יום שיש בו הגדה קשר תפילין וישלש שנותיו יע״ש וא״כ הקדיש שעליו הוי איש״ר דאגדתא יע״ש:

כתב א״ר אות ד׳ אבל תוך ל׳ על א״ו שיש לו נשואין אם מותר לגלח השיב להיתר דהוי פרסהיא יע״ש: היתר נשואין מבואר בי״ד שצ״ב סא״ב תוך ל׳ יע״ש ומ״מ יש לעיין דרגל דידיה דרבנן וכיון שכבר חל עליו אבילות מקודם מאן נימא לן דדחי רגל דידיה ואל תשיבני מיום טוב ב׳ של גליות בי״ד שצ״ט סי״ג דעשה דרבים גם הרגל קודם ואין חל עליו אבילות (בשמ״ב בש״ך ד׳ קשה לשצ״ט להמחבר י״ט ב׳ יום א׳ למ״ד ד״ת נוהג אבילות ולא העמידו דבריהם וכ״ש חתן וי״ל) משא״כ זה שחל עליו אבילות איסור גילוח כל שלשים כמבואר בי״ד ש״ץ מדין התלמוד איך יבוא רגל דידיה ויבטל אותו ומה בכך דהוי פרהסיא ובשמ״ב דמכניסין המת כו׳ לא חל עליו אבילות וחל תחלה הרגל דידיה משא״כ כה״ג ועט״ז שם אם רוצה אומר לא ניחא לי בתקנתא כו׳ כ״ש כה״ג דמאן נימא לן דמבטל כו׳ ול״ד לפורים גדול דמבטל אבילות של קודם דהא ד״ק כד״ת ודרבים עיין סימן תרצ״ו ותרצ״ז במ״א וט״ז ולבוש וא״ר משא״כ כאן. ולאחר שלשים אפשר לצדד דאפשר דרגל כו׳ עי״ד בלבוש ש״ץ דאפשר דכה״ג הוי גערה אבל תוך ל׳ צ״ע. וע׳ א״ר א״ח תקמ״ח אות יו״ד אם גערו בו אפי׳ ביום ל׳ נמי ועסי׳ תקל״א אות יו״ד (דמקצתו ככולו) ומשמע דתלה בחביריו אם גוערין אותו יע״ש:

עוד כתב הא״ר כאן בדיני קדיש אות זיי״ן בשם נ״ש בשם זקינו גאון מהרא״ש שפיר״א ז״ל מת לו קודם הרגל מדליק נר כל שבעה בחדר שאין אוכלין שם ואין הרגל מבטל זה יע״ש והנה בתקי״ד ס״ה נר של בטלה אסור אם לא ביהכ״נ לכבוד היום ומה שייך כאן צורך היום שעשה לכבוד נשמת המת וע״י עכו״ם יש להתיר להדליק בי״ט ועא״ר תקי״ד בזה:

אם אבל יוצא מביתו לקדש הלבנה אם יעבור הזמן וכן לקדיש אם אין לו מנין צידד בזה א״ר אות ד׳ ומ״ש שם דאונן א״צ לילך לבה״כ לומר קדיש א״י הא פטור מכולן ואיסורא איכא והט״ז בי״ד שע״ו אות ד׳ כתב להיפך דאפי׳ על א״ו אונן א״ל קדיש אף די״ל זהו כבוד וכ״ש יא״צ. ע״ש אבל תוך שבעה בעל ברית לאחר ג״י יצא לביה״כ ועומד שם אבל כל דיני אבילות נוהג בו ביום דלא כמורה א׳. יולדת תוך שבעה ביום השבת תלך לביה״כ בבגדי שבת ויושבת על מקומה (וא״צ לפנות) יע״ש:

מה שקורין לנחם האבל בע״ש קודם מזמור כו׳ דוקא תוך זיי״ן למיתת המת הא שמועה קרובה לא וכן כל שאין נוהג פרהסיא אין קורין פורים י״ד ע״ש (ט״ז תרצ״ו ב׳) או י״ט ע״ש או שכלו זיי״ן למיתת המת א״ר תקמ״ח זיי״ן ועט״ז תקכ״ו. הש״י ינחם אבילי ישראל בנחמות ציון וירושלים אמן:

כתב הפרישה קטורת ביוה״כ מקטיר קטורת לפני ולפנים חוץ בוקר וערב הכין מבואר בר״מ פ״ד מה׳ עבודת יוה״כ יע״ש: