פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכד:ה

מי ששכח עט״ז לכאורה שדעתו דברכה שלימה אין יוצא מש״ץ וז״ש דוקא שלא התפלל כלל היינו דילג ולא ברכה א׳ הקטעה הא דילג ולא הזכיר יעלה ויבא וכדומה יוצא מש״ץ וכ״נ שהבין א״ר אות י״ז יע״ש וכתב שהוא תמוה ובאמת בב״י כתב בפשיטות ברכה שלימה נמי שומע מש״ץ וכ״כ הלבוש. ובאמת י״ל כוונת הט״ז לאו להכי איכוין אלא אמ״ש דשכח לא עדיף מאונס ואפ״ה לרבנן אין ש״ץ מוציא ה״ה בשכח להתפלל עם הציבור בלחש ה״א דיוצא מש״ץ לזה כתב דאין יוצא כל שלא התפלל אף בשכח ודוקא דילג הזכרה או ברכה שלימה שומע מש״ץ ועמ״א אות י״ז לדינא והנה א״ו הוא דלטור אפילו ברכה שלימה יוצא בה מש״ץ ממ״ש ברס״ח שתמה על רבינו משה גאון דאיך יוצא בברכה מעין שבע על ז׳ ברכות הא לא״ה לא קשיא ליה אע״ג דברכה שלימה היא ומיהו י״ל שאין ברכה קבועה בימות החול. ומההיא דסי׳ רס״ח יש ללמוד כמו שאגיד:

ויצא לנו הדין בההיא דסימן ק״ח ס״ז בהזיד אם רצ״ה מתפלל נדבה אם שמע מש״ץ נמי כהתפלל דמי הואיל דרשות בידו כמו ברס״ח ערבית רשות יע״ש בב״י ומ״א אות ט״ו אבל בספק התפלל ושמע מש״ץ לא יצא כיון דמחויב להתפלל שנית בתנאי כבסימן ק״ז יע״ש אין ש״ץ מוציאו ומאן נימא לן לחלק ולומר כי פליגי רבנן עלי׳ דרשב״ג בודאי לא התפלל כו׳ וא״כ מסתברא ודאי שא״י בשמיעת הש״ץ. עיין סוף הסי׳ שייך לכאן: