פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכד:ו

מפי עט״ז כפי דעתי אזיל לשיטתיה באות ד׳ בסופו דלהמחבר באין מחויב מ״מ איסורא מיהא אפי׳ ביודע והר״ב תפס חומרת שניהם וא״כ מ״ש הר״ב כאן ואפילו כו׳ ביודע דבאין יודע לא מהני מה שהצינור עונין לענין אמן יתומה וביודע דאיסורא לחוד מהני סברת א״ח בשם רבינו האי המובא בב״י דהואיל והציבור עונין עונה עמהם דהם שמעו הברכה וכן המחבר כ״כ והר״ב הוסיף דאפי׳ לא שמע כלל מן הברכה כו׳ (וכנרשם המ״מ ב״י א״ח דלא כמ״ש המ״א אות י״ז ושם יבואר אי״ה) וא״כ הוקשה לו להט״ז דאפי׳ אחר מיעוט כל שידוע ששמעו הברכה עונה עמהם וכה״ג סמנינן אא״ח דלית איסורא משום לתא דאמן יתומה כה״ג ומיהו יש לומר דלאו משום יתומה אמן ואביזריה נגעו בזה רק דצריך לענות אמן מיד אחר סיום הברכה כמ״ש הר״ב בהג״ה סעיף ח׳ בשם הרד״א והמחבר וכ״ע מודים לזה והשתא אשמעינן מהרא״י ז״ל בפסקיו סימן ק״ט (ט״ס קי״ט) דכל שכלה מפי הרוב תו לא הוי אמן מהמאריכים מכלל הברכה כלל והוי ככלה כבר ועל מה יענה אמן ועא״ר אות ׳״ט. ועיין לבוש סעיף ה׳ שמפרש כך ואזיל לשיטתיה ג״כ שסובר דביודע אין שרי בחזרת התפלה שהוא להוציא רבים י״ח מתיר הר״ב בס״א בס״ת ונהנין וכדכתיבנא לעיל אבל המ״א באות י״ז יש לו דרך אחרת בזה וכמ״ש לעיל בסמוך: