פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכד:א

יכוין עט״ז עמ״א א״ב. עב״ח ולבוש עוד טעם משום קדושה צריך חזרת הש״ץ וזה לריב״ל ברכות כ״א ב׳ ובר״ה ל״ד ב׳ דפריך לדבריכם למה חוזר קשה לריב״ל ולר״ה א״ש וא״כ ודאי צדקו דברי הר״מ ז״ל כמ״ש המחבר סעיף ג׳ לא פלוג ועמ״א ס״ט אות ד׳ אימתי הש״ץ חוזר התפלה יע״ש:

ודע שאם א׳ ספק לו אם התפלל שחוזר ומתפלל בתנאי כבסי׳ ק״ז יראה לי שמוציא רבים בקול רם אם מתפלל בתנאי (עיין סעיף ב׳) ולא גרע מיצא כבר שמוציא שוב ראיתי שזה טעות דא״צ להתנות כלל הואיל ומחויב לחזור בשביל התקנה אלא אי נימא הכי נימא מי שספק לו אם התפלל שחרית בשבת או מוסף בחה״מ יש לו תקנה להיות ש״ץ וחוזר התפלה בשביל התקנה ויוצא נמי מספק וכאמור. וכעין זה עפר״ח תפ״ט סעיף ז׳ ואגב ראיתי להעיר קצת בתפ״ט ס״ח דאי ספירה בזה״ז ד״ת סופר בלא ברכה ושאני בסי׳ ס״ז דהכי תקינו (עמ״א שם) ואי ספירה בזה״ז דרבנן סופר בלא ברכה די״ל ספק דרבנן לקולא ביש טורח משא״כ באמירה צריך וכההיא דר״פ לישייליה ובלא ברכה דספק ברכה לקולא משם חומר לא תשא משא״כ כשמברך להוציא אחרים לית כאן לא תשא ומחויב בדבר הוי וי״ל הוראות הדיין שם בתפ״ט ואי״ה יבואר שם ומיהו הא ודאי דאף דרבנן כל שאין מחויב אין מוציא ואי״ה בתפ״ט יבואר עוד: