פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכג:ט

אבל עט״ז אע״ג דכה״ג משנין כבסימן קי״ו רפאנו כו׳ מ״מ כאן לא תקנו כן ועל מה שהקשה על הלבוש דיחיד נמי צ״ע דהלבוש דבריו ברור מללו דכשחוזר התפלה א״א תחנונים דהקדיש עם תתקבל קאי ע״ז משא״כ כשלא התפלל בלחש כמ״ש באות הקדום וא״כ אין קושיא מיחיד כלל. עא״ר אות יו״ד בשם הפרישה דמכאן מוכח דאסור לש״ץ לדבר ביני וביני (בשיחה שאין מענין תפלה) כי הקדיש חוזר על התפלה ולא כמו שראיתי שהש״ץ בב׳ וה׳ מפסיק אפילו בשיחה בטילה ודאי איסור גמור הוא: