פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכד:ב

ואם עט״ז אין שומע אין מכוין לברכת ש״ץ ונתקנה ביו״ד עם הש״ץ אבל שומע ואינו מדבר מצטרף אע״פ שאין עונה אמן ובסי׳ נ״ה ס״ח מבואר בהמחבר דחרש שומע ואינו מדבר או אין שומע ומדבר מצטרף וכ״כ א״ר כאן אות ח׳ ומיהו אם מתפלל הש״ץ מיד בקול רם אין לחוש כבסעיף ב׳ בהג״ה: מ״ש הר״ב שיעמדו כשש״ץ חוזר התפלה כ״ה מנהג הקדמונים ועכשיו בעו״ה כ״א עושה כפי דעתו ומהם יושבים ומשיחים. ודע דבתוך ד״א לש״ץ מדינא אסור לישב כבסי׳ ק״ב ל״מ לט״ז ק״ב ג׳ דמקום קדוש הוא אפילו לטעם המחבר מ״מ שלא יהא נראה ככופר ואפילו לסמוך ממש כתבנו שם דאסור (ואני נזהר בזה) גם אם יש שאין בקיאים ושומעים מש״ץ הוי כאלו התפללו הם אסור מדינא להט״ז שם ואפשר גם להמחבר שם ועסי׳ ע״ט ס״א בהג״ה: