פרי מגדים על אורח חיים, אגרות ב

אגרת שניה

שלום ממני הצעיר עקיבא בנימן להתורני כמהר״ר יוסף נר״ו. לא איש דברים אנכי גם להרבות בתאר לא הדר הוא לכל חסידים. ואף למי שהוא איש פשוט. ואני מתפלא על אותן שמרבים בשבחים וכותבים לפעמים מלת הגאון הלא ידוע מ״ש בשו״ת רש״ל בענין רש״י והרי״ף ז״ל אצל מי למדו ומשם ואילך פסקו דור הגאונים ואף מ״ש הרב המאור הגדול זה שבח של השמש אשר נאמר בו ואוהביו כצאת השמש בגבורתי שכבש ושתק בעת דברה הירח ואולם מדת ב״ו לא כן הוא גע בו כי אז יעשן כו׳ ומה אני הצעיר שבישראל חלילה לדבר נגד חכמי ורבני הזמן כי ידעתי כי לא ניחא להם בשבחים רק על הכותבים החנפים אני כועס. הנה אגרת שלך קבלתי וקצר דברים שם נוחים לי ובענין הלימוד עם התלמידים שצריך ספרים רבים ומה אעשה כי אין לי כל הצורך ואני דואג ונאנח על זה. ואגב אודיע לך בלומדי ההתחלה ראשונה האלפא ביתא עם הנערים נתעורר לי כמה ספיקות בלשון חז״ל ומבקש אני ממך שתשיב לי תשובה עליהם אם יש בידך ואסדר אותם בסדר אלף בית. אמור לי מלת אווזא איך כותבין. מלת אי אפשר. באר לי מלת בר אווזא איך כותבין כי הכלימני נער א׳ בשואל אותי ולא ידעתי להשיב. גם במלת גרגרן כתוב לי הפירוש. דבר א׳ תבאר לי במלת דופי. הבינני במ״ש בתלמוד לא הרי זה כהרי זה. ובמלת הר בערוך יש לי ספק א׳ בו באר לי וגם מלת וושט איך כותבין ופירושה. ומלת זה מהו. זה לי זמן רב נסתפקתי אם יש הפרש בין זמן לעת. חשבתי לדעת מלת חרג שקורין לבן אשתו וכדומה לזה. טעם לי מלת טעם ומלת טוב פירושם. יודיע לי מלת יונה אם יש לכתוב על זכר יון. ומלת יבם יבמה. כתוב לי ג״כ מלת כביכול פירושה. להודיע לי מלת לכאורה המורגל במפורשים מה היא וממה נלקחה. מלת מטרוניתא פירושה ואם המ״ם שרשית בה. נא אל ירע בעיניך לבאר לי מלת נוטריקון ומלת נזף. סכות נא לדברי ובאר לי מלת סכת ומלת סגן ומלת סרגנס. עוד תודיע לי מלת עם הארץ למה נקרא כן ומלת עבד ומלת דיעבד. פרוש לי מלת פזמון מה הוא ומלת פסול ופטור צריך אתה לבאר לי הפרש בין מלת צריך וצרוך וצורך. קורא אני אליך לבאר לי מלת קבע ומלת קונטר׳ שקורין בעלי התוספות לרש״י ז״ל. רואה אני דבריך טובים אין אומן בלא כלים באר לי מלת רמז ומלת רכב. שמע נא למלי ותודיע לי מלת שדך ומלת שדל בארמית. תמו דברי א״ב תודיע לי מלת תלמיד חכם: נאם עקיבא בנימן מלמד תינוקות פה באר יצ״ו:

תשובה שלום להמלמד החשוב התורני כו׳. אשריך רבי עקיבא שגופך טהור בחו״ל מיני טהרה (כמז״ל שיחת חולין של ת״ח) כ״ש בד״ת. וכחול תרבה ימים. וחול לטוב קוה לה׳ ויאמץ לבך עקיבה בה״א שמך אתה לומד תורה (רמז עקב יה) ופה ולב אחד לעבדו שכם אחד (רמז פה באר הפה ברר עם הלב באר מים חיים של תורה) ומסתפק בהכרחיים נוטל שכר לימוד בעבור מקרא טהור הוא כמבואר בי״ד רמ״ו ס״ה. והנה הטרחת אותי בחנם כי מה אדע ולא תדע וחליל לחשוד אותך שבאת לנסותי ולגלות חרפתי ח״ו שאפי׳ מקרא לא קריתי וככר הקדמתי באגרת הא׳ אנוס הייתי כי לא היו לי ספרים כדי צורך ולא רב וחבר ללמוד אותי מ״מ אשיב לך כפי דעתי ההמוניית ואם אדע אומר לך וכל ספק אודה ולא אבוש ולמען יזהרו אולי יקחו מוסר כל שיש יכולת בידו וזיכה ה׳ אותו בבנים זכרים ישכור להם מלמד הגון ילמוד עמהם בינקותם כל תנ״ך עם הפירושים עם הספרים אשר אלה שמותם. מקראות גדולות. ב׳ ספרי רד״ק ח״א וח״ב מכלל ר״ש ב״ן מלך. ספר מאיר נתיב התורגמן תשבי ערוך עם מוסף מעריך המערכות גם צהר התיבה בבחרותו ילמוד וכשיזקין יוסיף אומן גם תנ״ך עם אותיות חלולים השורש בדיו והשימושים והחסירים לבינים טובים מאוד לנער בבחרותו ללמוד מהם:

והנה אשיב על שאלותך כפי אשר יורוני מהשמים:

א אווזא בתשבי משמע קצת אווז בלי אלף זכר ואווזא באלף בסוף נקבה וברבוי אווזים אווזות עתו״ס חולין ח׳ ב׳ ד״ה והלכתא בעי זכר בעיא נקיבה כעין זה. ובפרק שירה אווז הבית אווז סבר אומרת שירה כשרואה כו׳ וע״ש אלף קמוצה לכאורה בנקיבה ואין ראיה כי מצאתי נוסחאות חלוקות ואין ביד פרק שירה שורה. אווז בשני ווי״ן תשבי ובס״פ הפרה נ״ה א׳ אווז ואווז הבר כלאים ואי שניהם טהורים או הבר טמא עיין בפוסקים וראיה מדברי שמואל שם דפריך עליה ואי א׳ טמא פשיטא מ״ה כלאים י׳ל בוילדי גענ״ש ופוסקים דברו מזה אין מקומו פה. מלת אי אפשר אי בחירק כמו אי כבוד אי נקי אפשר אלף בסגול ואפשר לחוד אלף צרויה תשבי בשרש אי ושורש אפשר וכתב האומר אי בצירי טועה לשון אי אפשר ארמית ומפניך אסתר תרגום יע״ש ראשית ד׳ ושמואל ב׳ י״ד בתרגום דלא אפשר ות{ה}לים צ״ד היחברך כסא מתרגם אפשר אלף סגול ושין פתח וביונתן האפשר א׳ צרוי׳ ומשמע לכאורה במקף מלה חדא א׳ סגול ולבדה בצירי ולפ״ז אי אפשר ראוי במקף ובתשבי שם בתרגום שלנו אינו כן יע״ש והבן:

ב מלת בר אווזא כמו בן אווזא ובחולין כ״ח ההוא בר אווזא קועי׳ דמא ז״ר יע״ש י״ל בן של אווזא קטן מאם ובמלת בני יונה יע״ש ברש״י ורד״ק בשרש יון וראוי לומר שני לא שתי כמו שני בני יונה ושתי תורים ויש לומר בר אווזא אווזא חוציית כי היא אוהבת יותר לצאת חוץ ולשוט ע״פ המים מן האווזא. ובר חוץ בתרגום עיין תשבי ויתכן לכתוב על נקבות שתי בר אווזות. והכותב לחבירו הנני שולח לך שתי אווזים אין ללעוג עליו כי מצאנו עזים רחלים עיין הראב״ע שמיני בת היענה לא ימצאו זכרים כפי דעתי ששם המין בלשון נקבה כמו חולד חולדה עתי״ט פ״ק דפסחים משנה גררה חולדה (ואמנם המחליף אין מדקדק במלת שתי ושני כי גנב הוא ע״כ טוב לפרש שני אווזים זכרים שתי אווזות נקיבות ושיחת חולין ג״כ צריך לימוד) והנה מין אווזא ובר אווזא יש בהן הפרש משאר עופות הנאכלין בו׳ דברים א׳ כי אין להם זפק ומוושט יצא לקורקבן וצריך גבול בין וושט לקורקבן כי וושט קוץ תחוב בפנים כו׳ עי״ד מה ב׳ נמצא מחט בהלל הגוף ודאי טריפה דרוב הנבלעים דרך וושט וביש זפק י״ל דרך זפק יצא והוה ספק ונ״מ לדינא ובפריי לי״ד כתבנו מזה ג׳ בר אווזא הזכרים קנה שלו כפתור ומפוצל ולא נקיבה ולדינא עי״ד מזה. הרביעי אווזות דידן כעוף המים דמיין בי״ד וי״ל ולצרף סניף אי ספק הוה או ודאי כעוף המים ובר אווזא י״ל אין בו ספק יע״ש. החמישי רגיל בדקין בר אווזא כמין יבלת ותחתיהם תולעת בפנים ומיעוט המצוי צ״ע להשליך בלי בדיקה עי״ד מזה. הששי בר אוווא חזי לאומצא שבת קכ״ח א׳ ובא״ח שי״ח סל״א בט״ז ומ״א שם וביצה ל״ג בר אוווא שדי מעי״ה לשונרא העי׳ נצירי או ה״א בקמץ וכבר כתבנו בסמוך:

ג מלת גרגרן זולל וסובא נקרא כן בערוך גרגרת וגרגרן במוסף שם הייתי זוללה גרגרניתא פחזית הבליעה מקדים קנה לוושט ועתי״ט בטהרות וכאילו אוכל ושותה גם בקנה הוא הגרגרת ועי״ד שיש הפרש בין קנה לגרגרת בפנים וחוץ יע״ש ומוסר כי לה״ר עם אכילה אכל קורצי בחנפי לעגי מעוג עיין רד״ק בשרש עוג נמצא עיקר בעלי לה״ר בגרגרת וז״ש גרגיניתא עיין ו׳:

ד דופי רד״ק דפה דבה רעה וי״מ דופי א׳ בפניו וא׳ שלא בפניו ובתשבי ב׳ פיות א׳ בפה וא׳ בלב יע״ש יראה צועק והדיבור בלעגי שפה וז״ש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו והבן:

ה מלת לא הרי זה כהרי זה לפעמים לא ראי זה כראי זה ב״ק כו׳ בתשבי הרי כמו הלא ה״ז משובח בל״א (פר וואר) הנה כפי׳ אמת (רי״ש ולמ״ד מתחלפין הרבה פעמים משתדל משתדר הרמב״ן ז״ל פ׳ משפטים) א״כ לא אמתת השור כאמתת המבעה לפי האמת שיש פירכא או תחסר הא׳ הראות מין מראה וגוון של זה כזה. וע״ש ברש״י לא ראי כמו לא ראוי בוי״ו ומ״ש שם ולאו ק״ו כ״ש כמו שאתה אומר אבל כ״ש לחודיה יתפרש בע״א והבן. ובערך הר משמע לכאורה מקלקלין פטור ואסור מ״ה דבקרא מלאכה אסורה והלמ״מ פירש דחיוב אין בה והנה משאצ״ל לר״ש פטור ומותר מ״ה. ובביצה גבי החופר וא״צ אלא לעפרה משמע דרבנן וי״ל ד״ת בשבת לאו בי״ט מותר עתו״ס פסחים ש״מ הבערה אב יע״ש מ״מ בכמה דוכתי משמע משאצ״ל מדרבנן וי״ל מקלקל לר״י מ״ה וצ״ע גם בזה כי משמע מדרבנן. ואגב מלת הדיוט תשבי משמע כהן הדיוט פשוט שאין כ״ג ויש הדיוט קל איש רש ונקלה הדיוט כל הפטור ועושה נקרא הדיוט מן המתמיהין ועתי״ט פ״ק שבת מ״ט כלי לבן י״ל לתי׳ א׳ דוקא בעושה הא בשוא״ת ומחמיר י״ל שאין נקרא הדיוט:

ו מלת וושט בתשבי ב׳ ווין י״א ושט עשו הבכורה מאוס ממאכל וטעות כי וי״ו שרשית ושם וי״ו שמושית מן שאט נפש וע״ש ובמוסר הארכתי. ואודיע לך אגב מלת קנה עש״ך י״ד כ״א א׳ קנה בפנים הגרגרת בחוץ בשם מהרי״ו ופלא מצאתי בפ״ז דטהרות מ״ט בר״מ ז״ל נשים גרגרניות המה לאכול מגרגרת הוא השפוי כובע תרגום כי הייתי זוללה ארי הייתי גרגרנית בירושלמי יע״ש ועתי״ט מ״ש שפוי כובע א״י מהו יע״ש ועיין חולין קל״ד פיקה של גרגרה ועי״ד ס״א ס״ג ובערוך ערך פקא ולפ״ז י״ל קנה הוא כל הקנה וגרגרת הוא השפוי כובע תחלת הקנה וא״ש שתאיבין ופותחין בתחלת הקנה כו׳ ומש״ה נקיט בא״ט פסוקת הגרגרת ובמשנה פ״ב שחט הוושט ופסק הגרגרת היינו הגרמה שלא במקום שחיטה הוה נבילה ובמשלי ג׳ ו׳ וענקים לגרגרותיך התורה מיפה השפוי כובע שיוצא ובולט באדם כחוש וכן פיקת הצואר מעורף עיין ערוך ובמוסר הארכתי אין מקומו פה. ואי״ה באות ס׳ וקו״ף קנה אכתוב עוד:

ז בין זמן לעת אם יש הפרש בתשבי מסופק ויראה זמן זימון מועד שאדם קובע זמן לדבר ועת ממילא הוא עתות היום והסבובים. ואגב מלת זונה בתרגום פעם פונדקיתא זניתא מטעיא ברחב פונדקיתא זונה בעצם זניתא כענין ויהי בך הפך מן הנשים [במולך] מטעיא סברה מותר לזנות א״ה כע״ז דור אנוש נפקת ברא בדינה כלומר הכזונה הואיל ויצאה לראות בבנות הארץ אינה נפקת ברא בין העינים:

ח מלת חרג כמו ויחרגו ממסגרותיהם עיין רד״ק ומכלל לר״ש בן מלך ועמ״נ הפוך חגר כן בן אשתו וכדומה פעם נראה כבן ופעם לא. ואגב אבאר רוממות אל בגרונם וחר״ב פיפיות בידם ושייך למלת גרון פי שיעור פי שנים וכדומה תשבי חסידים פיהם ולבם שוים פי שיעור שתי פיות שגורה תפלה רואין שפה ולג שוין בוטה כחרב להכרית המקטריגים יעלזו בכבוד ומשכנותם נפש ובשר בטוחים כי רוממות ה׳ בעוד בגרון אף מדת אל דין חסד אל כל היום לאט כו׳ וחרב כו׳ בידם ברשותם צדיק לבם ברשותם והבן:

ט מלת טעם טעימה בלשון ארמי עצה עיין רד״ק ונגינה נקרא טעם וברבוי טעמים הט׳ שוואית עין קמץ תשבי ויראה טעמו וראו כי טוב ה׳ הקדים טעימה לראיה כי ערב מעט טוב ורב מזיק מועיל בינוני טוב הרבה לא יועיל ע״ד עושר שמור כו׳ טוב תמיד כל מה שאתה יכול לרבות הודו לה׳ כי טוב וז״ש טעמו מעט וראו כי טוב ה׳ אשרי יחסה בו כו׳ ודבוק תמיד ובתורתו יהגה כו׳ ותשגה כו׳ והבן. טיב תשבי בשרש טב עסק ויוציאו דבת ארץ ירושלמי טיבא בישא ורש״י קידושין ו׳ טיב גיטין הלכותיהן כמו לעסוק בד״ת:

י יונה באה לשון נקיבה ובזכר יון רד״ק ובדרז״ל אם תקדים יונך ליון יע״ש ולא ראיתי לכתוב יון מלת יבם ויבמה, תשבי בשרש גס גיסי גיסתי ואשה קוראה לאחי בעלה אף בחיי בעלה יבמי המ׳ בחירק ולא נוהגין כן אל יפתח כו׳ וכותבין גיסי גס ורגיל:

כ כביכול תשבי יש חולקים לשתי תיבות כב יכול התורה בכ״ב אותיות יכולה לומר כך ודחה זה ופירש כביכול מלה אחת התורה דברה כמו ביכול לקבל זה אע״פ שכלפי מעלה לא שייך זה יע״ש:

ל לכאורה. בערוך ערך כאר כתובות נ״ד א׳ לכאורה כשמואל ומלה ארמית וערש״י פתאום מרוצת משמעות המשנה:

מ מטרוניתא בתשבי כמו פטרניתא ובזכר פטרון לא מטרון יע״ש. והנה י״ל למטרוניתא אם כמו מטרפולין ושרה עקרה לא היה לה עיקר מטרון עיין במדרש:

נ נוטריקון עיין בתשבי ונוטרי הוא סופר קון ר״ל קו כי הסופר כותב ר״ת וקוין עליהם קוין קטנים הנון להקטין הענין ומלת נזוף בתשבי הדבוק לבית לשון גערה ויגער בו אביו ונזף ביה אבוהי ואין דבוק לבית לשון השחתה. ובפ״א מי שאין עוסק בתורה נקרא נזוף שנא׳ נזם זהב באף ר״ת וסוף נזף יע״ש עי״ד של״ד סי״ד ומ״ש כשאין דבוק לבית הוא לשון השחתה כעת לא ידענא מהיכן למד כן וספר מתורגמן אין ת״י כעת:

ס סכת ברד״ק האזנה לא קבלה מדהקדים הסכת ושמע ונעשה ונשמע י״ל מ״ע ול״ת יע״ש וזה יצדק למ״ש בעקידה פ׳ האזינו האזנה מרחוק היינו שצריך להטות אוזן תחלה ואח״כ שומע ומקרוב רק שמיעה ומתכוין ערש״י שם. ובשם רבינו חיים כהן ראפפורט ז״ל אב״ד דק״ק לבוב פירש שומע קול שופר צדיק ישמע מרחוק ומאזין תרועה בקרוב מבע״ת ואין דומה לך שלא כמדת ב״ו ודפח״ח וש״י ויראה לעקידה נמי א״ש שומע קול שופר צדיק בקרוב אין חידוש אבל מאזין מרחוק לבטל עבירה ומקטריגים עליו ואין מניחים לו ליכנוס לשער המלך ה׳ שומע מכה״כ ע״ד שמע ה׳ קול הנער באשר הוא שם ערמ׳א ז״ל ומסיים שומע קול תרועת כו׳ ברחמים כי אח״כ נתקרב ושומע מקרוב ומזדון זכות ורחמים. מלת סרגנס לא שמעתי עד כה ובתשבי מצאתי בגד פשתן לבן לובשין בג׳ ימים נוראים קורין כן ואנו קורין קיטול. ובדרך הלצה סרגנים אשה כמו אנדרוגינוס עיין ערוך ותשבי כי בהיותו מלובש אחר המות בו סר ממנו האשה הנפש החיוני כי היא חברתך ואשת בריתך וכי ימכור כו׳ ויכנע לבו ובטוחים בתחיית המתים כ״י ט״ל אורות טליך. שמחה ששון יראה שמחה בלב ששון בפועל. כ״מ שנאמרו צער והשמחה יראה ע״ד יסר יסרני יה כו׳ יש בו דין קצת אבל ו״ה כולו רחמים וע״ד כי יעקב בחר לו לעצמו מדת יס קצת יסורין למרק ישראל צדיק גמור טוב לסגולה יסורי אהבה:

ע עם הארץ חשוב מבור עכ״פ ירא חטא הלואי ונהיה כך עובד אדמה ובערוך ערך ברגר [בב״ר פרשה ל״ו בל״ה צ״ל] נח איש אדמה בורגר ע״ש בורגרותא פירוש איש האדמה ע״ש שעובד האדמה. נראה שקורין עתה לא״ה ב״ב בורגר ע״ש כך ובורגר מיישטר שר וחשוב בודאי כי צריך אומנות גדול לצאת ידי עוה״ז ועוה״ב ורמז בור גר ע״ד עקביא הסתכל גר שדעתו לשוב בודאי זהיר וזריז עבר עבירה על מצות ה׳. דיעבד דאי עבד:

פ פזמון בסליחות בתשבי י״א ויען איוב הא׳ תרגם ופזם צעקה ולא פן תרגם שלנו אולי תרגם רב יוסף כו׳ והנה בערוך ערך פזמא בשם פסיקתא בחדש השלישי לצאת ממצרים יחלצני כי חפץ בי אמר ר׳ יוחנן פזמא דידיה היא סלקת בנה במיתן לי אורייתא ובמוסף שם בלשון יוני פזירות ונדיבות יע״ש היינו בתורת נדבה נתן לנו חמדה גנוזה ולפ״ז סליחות תחלה מבקשין מחילה וסליחה על חטא אח״כ מבקשין פרנסה כעני בפתח בתורת נדבה ואם אין אנו זכאין בתורת פזירת מפזר לכל גם לנו תן. עד״מ עשיר א׳ היה מכה לעניים שבאים לשאול ממנו ממון רק עני א׳ היה מטיב עמו מפני שסתם עניים שונאים ומורדים בעשירים וגם א״י לבקש ובאים בחוצפה אתה עשיר תן לנו ובאמת ההיפך כי העני אין לו אלף זוז ועשיר אין לו מאה אלף כמ״ש מהר״ם שיף ז״ל מרבה נכסים מרבה דאגה אין לו חצי תאותו משא״כ זה העני תחלה מכניע עצמו ומבקש מחילה אם עשה שלא כהוגן אח״כ אומר בתורת נדבה ופזירות והבן זה נ״ל. ומלת פסול ענין כריתה כמו פסל לך. פטור כמו פוטר מים עיין תשבי:

צ צרוך וצורך הוא תועלת מה וצריך הוא לשון סיפוק עיין בתשבי מזה:

ק מלת קנה כבר כתבנו במלת וושט וקנה הוא הגרגרת ודברי הר״מ ז״ל פ״ז מטהרות מ״ט ותי״ט בזה והנה באיכה א׳ י״א ידו פרש צר כו׳ כי הייתי זוללה בספר לחם דמעה למהר״ש די אוזידה ז״ל דקאי על התורה יע״ש יפה מאוד כי ראו עמון ומואב שרפו ספר תורה חרדו נתנו מחמדיהם ותאותם באוכל להשיב נפש ללמוד תורה משיבת נפש ולחמה של תורה ראה ה׳ וחמול כי הייתי זוללה מתאוה לאכול לחמה ש״ת כו׳ וא״ש רמז נכון התרגום גרגרניתא מתאוה בגרון להיות קול יעקב שולטת ואגב מ״ש בזמן קול יעקב בביה״כ אין ידי עשו שולטות בערוך מצוי כעין מצווח צווח חולין נ״ג א׳ איהו מצוי ואינהו מקרקרן וע״ש וגי׳ דילן מעואי וערש״י שם לא מצוי רגילות. וב׳ אלו הבכורה לקנה יתפלל ויקרא ואח״כ יאכל [הלצה ושט לעשי הבכורה] עקידה פ׳ ויחי שמא יקדים קנה לוושט יע״ש יפה. סוף דבר הכל נשמע ה׳ ברא את האדם ישר והתיר אותו מכבלי היצה״ר בשני סימנין בני אכילה ושתיה הבכור הקנה לקום באשמורת ולהתפלל וישליש שליש במקרא כו׳ [תורה שנכתב אכילה ובע״פ שתיה ערמ״א ז״ל בפ׳ מן ובענין כפה הר כגיגית] אח״כ הוושט באכילה ושתיה תלוין כמה עשין ולאוין ע״ד בטנך ערימת חטים סוגה בשושנים עיין עוללת אפרים נמצא הקנה מזון הנפש בפשטי דאורייתא וסוד וקבלה לנשמה והוושט לקיום הגוף ורמז ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר כו׳ יודע צדיק נפש הבהמיות והבן. וז״ש מכרה כיום בכורתך לי ע״ד הרמז כמו שחלקו בנחלת ב׳ עולמות יעקב עוה״ב שהוא יום כמ״ש בר״פ ולילה אור בעדני יע״ש כן ימכור לי חלק עבודה בבכורה בעוה״ז כמ״ש רש״י ז״ל שעבודה בבכורים עד שלא הוקם המשכן השיב עשו שהוא הולך למות כפר בעוה״ב ולמה ז״ה בעוה״ז עבודה בבכורה כפר בשכר ועונש ויבז כו׳ [נתן לוושט הבכורה ע״ד הלצה כתרגומו כמש״ל] ערשב״ם ז״ל פ׳ חיי שרה הלזה מרחוק הזה בקרוב יע״ש: לאו דלא תאכלו על הדם שנתגא״ה כאילו עעכו״ם ומתפלל אח״כ ח״ו כו׳ לכן יקום בזריזות ובפרט בקיץ שלא יעבור זמן ק״ש ותפלה:

קבע בלה״ק גזל והכרח ב׳ שמרים ג׳ כמו כובע שם כלי זיין כמו קובע נחשת עיין רד״ק ועמ״נ. ובדרז״ל קבע ומן קובע מזוזה קבע עתים לתורה. עיין תשבי והנה קבע עת לתורה י״ל בהכרח וגזל קבע מזוזה במוסף הערוך ויתקעה בבטנו וקבע במעוהי. בתשבי שמרים קבועים בתחתית הכלי. ונאמר קבע עתים כלי זיין לעתים ובפרט בקיץ יום ארוך א״י מה לעשות [הטיילנים בהיפך] לתורה לביה״מ ע״ד משכהו כו׳ קרקע קרקע ערש״י כתובת קעקע תחילה ושקיעה כשמשוקע האדם בקרקע נעשה קר והלך רתיחת הדם וחימוד ע״ד ולאן אתה הולך: קונטרס בתשבי רש״י חיבר קונטריסים מעט מעט ואחר כך נתחבר ובלע״ז קווינטו חמש היו נוהגין לעשות מחמשה בוגן קונטרס וע״ש:

ר רמז מראה באצבע תשבי שלח אצבע תרגום מרמז באצבע ובעברי בהפוך אתוון ירזמון עיניך [איוב ט״ו]. רכב פירשתיו באגרת הא׳ רוכב על הסוס או בקרון ומנהיג בעצמו נקרא רוכב בקרון אבל כשאחר מנהיג נקרא הוא יושב בקרון ומרכיב כלאים אפשר ג״כ מזה המין עיין תשבי אבל מלה מורכבת או הרכבה ברפואות וכדומה צ״ע קצת והוא פי׳ מחובר:

ש מלת שדל ושדך עיין תשבי שדכן י״ל מלשון ותשקוט הארץ וישכו המים תרגם ירושלמי ושדוכת ארעא כדכתיב ומצאנה מנוחה אשה בית אישה כן י״מ ובערוך ערך שדכן שבת פ״ה ע״ב דאיכא שדכא ובהמוציא תפילין גבי אסור לילך ע״ג עשבים ובבא מציעא צ״א ב׳ שדכי בדלית גרס משמע לשון עירבוב וקישור ג״כ שדכן מקשר ומערבן הזוג יחד ובגמ׳ דילן גרס ברי׳ש שרכי משמע מלשון ועד שרוך הנעל בשין שמאלית קשר ואמנם מלת שדל יש לנו דברים בגווה. בתשבי כתב כי יש הפרש בין השתדלות תי״ו התפעל הוא ענין שקידה וחריצות [ענין תחבולה ג״כ] ושדול הוא פתוי ודבר שמרמין בהם בני אדם קורין שדול וע״ש היטב וערש״י פ׳ משפטים וכי יפתה מדבר על לבה שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי ועיין ברמב״ן ז״ל ותבין חידוש מה שרש״י ז״ל נזהר מזה ופירש שאין מרמה אותה ובפתוי לשום אישות מדבר עיין קידושין מ״ו כתובות ל״ט ותו׳ שם וב״ש אה״ע קע״ז והכלל רש״י מחלק בין השתדלות תי״ו התפעל הוא תחבולה ועסק ובין שדול הוא מדבר דברים רבים יכולים להיות אמת עד ששומע חבירו ומדבר על לבה כענין דינה וידברו על לב הנערה ופן יפתה לבבכם תרגם יטעה לבבכם לא כאן ובירמיה פתיתני ואפת פירש״י ז״ל ללכת בשליחותך לא כתרגום יונתן שם וערד״ק שם ועב״ש אה״ע סי׳ ל״ז אות ח״י בשם הרא״ש דאם נתרצה האב אח״כ חלין הקידושין למפרע וכן משמע לכאורה בתוס׳ כתובות ל״ט ב׳ ד״ה מפתה ועתו״ס ישינים שם ד״ה לכשיוציא כשהאב מעכב וז״ש החזקוני שם מהר ימהרנה בע״כ יש ליישב כהאי גוונא ועיין צידה לדרך שם ורש״י פרשן נקיט פירוש המתיישב יותר על לשון המקרא ולפעמים אף שלא כהלכה וכאן י״ל כהלכה ולריש לקים לחכמים כתובות איך יצויר קנס הא קי״ל שוגגין פטורים ע״כ בפיתה לאישות ערש״י בפסוק אל תחלל בתך להזנותה י״ל מפרש כהר״מ ז״ל אף בפ״א הוה קדשה מהר ימהרנה כתובה שנשאה בע״ת אם נתרצה האב וכתובה דרבנן וכאן ד״ת וע״ז השיב הרמב״ן ז״ל מכתובות ל״ט ובהל״ת כתובות אלו נערות הארכתי אין מקומו פה ובאונס י״ל ס״ל לרש״י לא לקה הוא משום קדשה עכ״מ פי״ו מהא״ב:

ת מלת תרץ תשבי טוב וישר ותרץ דברי צדיקים תרגם דברי תריצין: מלת תלמיד חכם בתשבי דרך ענוה ושפלות כמו חכמי היונים תחלה קראו סופוס היינו חכם אחר כך הסכימו ביניהם שלא לכתוב דרך התפארות וגאוה רק פילוס אוהב הכמה [בלה״ק י״ל פלס שוקל לידע הסוף לא כמו שנראה לכאורה] כן תלמיד חכם ויהיה פירוש תלמיד מן חכם ובעו״ה עתה שנתמעטו הלבבות אפי׳ ת״ח לית עתה לכמה דברים עי״ד וח״מ מזה:

וסופר מחכם אחד בהיותו בן ח״י שנים יפה עינים טוב רואי מושכל במעלות ומדות נתאוה תאוה לעלות במרומים הלך וישב לו בדרום [ע״פ הגר] השתדל עד שנתקבל לרב בקהל וכתבו לו אגרת בשבחים ותוארים עד כי גאה גאה. ובבואו העירה סמוך לערב בלילי טבת הארוכים והנה איש בזוי ושפל מאד קטן הערך לקראתו ויבוז לו לשכל מלי׳ ושחק ולעג עליו מאוד ויתעצב הרב אל לבו וילך סר וזעף לבית הרב אשר שם דירתו ובת טוות טות די נור דטמר דליק ביה ויתנכל כל הלילה איזו נקמה לעשות באיש ההוא והיטב חרה לו וממש כל מדורי גיהנם שלטו בו ר״ל חסר לחם ויהי בבוקר והנה לאה וחולה עד מאוד והאנשים שלחו ילך לבית הכנסת ואין כח מה עשה נשמט מהמטה וישב ע״ג קרקע והתחיל להכות באגרוף על לבו ויאמר אהה הפתי הנמהר אתה גרמת לך כל המחלה והצער הזה כי מי הגיד לך שהאיש הלז״ה שפל ובזוי מאוד זכור מאמרם ז״ל א״ת בז לכ״א רק גדול התרוממתך שכתבו אליך הרב המאוה״ג וכדומה פיתו אותך ויוכלו לך איך בלילה הארוכה לא עלתה לך ארוכה ובער בקרבך אש נכרי וזרה והנה התוודה על מרדיו ופשעיו ונחם ואמר הנני מוחל לאיש הלזה טובה גדול עשה עמדי כי גלתה אלי הרעה הגדולה הזאת הגאוה מה שהיא תוכל לעשות טוב להיות איש רש ונקלה ולשכוב אקקולי מלהיות מקולקל וירא כי היה הרווחה ודיבר והתחנן אל פו״מ הקהלה למחול לו כי ילד וישוב לביתו ויסר את אופני מרכבות הגאוה והתרוממות וטוב להיות בתוך עם ישראל יושב איש זרע אנשים לא להיות מן הפרושים טוב ההכנע וההשתעבד לעבוד את ה׳ כל ימיו ונאמר באברהם אבינו עליו השלום ואנכי עפר ואפר ואין מקנא ונפשי כעפר לכל תהיה שהכל דשין עליו ואדון כל הנביאים במדרגת מה ונחנו מה ואהרן מה הוא כי תלינו עליו ומי שהוא במדריגה גדולה כו׳ ודאי לא יחוש למי שמחרף אותו וכן עשה וינצל אשריו. וכמה הזהירו חז״ל מאד מאד בקצה האחרון. ער״מ ה׳ דיעות:

וטרם אסיים ראיתי לכתוב עוד מילין זעירין וקלילין ימצאו המעיין בהם תועלת הן רב או מעט:

אבוקה ב׳ נירות קושרין יחד כמו ויאבק איש עמו לשון קשירה תשבי עמ״א סימן רצ״א אות ד׳ וסי׳ תל״ג אות ו׳. רמז בדיקת חמץ חטאים וגם לידע שיש בורא ב״ה וב״ש משמש וירח ע״ד מרגליות טובה כו׳ ולבנה קטרגה כו׳ בדיקה המעולה לאור הנר נשמת אדם בגדול החל ימצא מיד ובקטן אחר החיפוש ולא אבוקה ב׳ אפילו קלועים לא מבעיא רק סמוכים זה לזה יצ״ט ויצה״ר אין בדיקה רק ביום התענית כשלבו חלל בקרבו אף קלועים וקשורים כאברהם לבבו נאמן מ״מ זה שהיצה״ר לא היה מחטיאו אבל שיתן לו עצה הוגנת אין טוב רק יצר טוב לבדו:

בעל ביאה שכב יש הפרש ביניהם להמעיין בתשבי והוא דבלשון המקרא כל בעילה דרך אישות [לא זנות וכן ביאה בקרא כמו יבמה יבוא עליה כו׳ ואמנם בעילה משמע כל בעילות דרך אישות וביאה לא יקרא כי אם פעם ראשונה שבא עליה דרך אישות לא בעילה שנייה. ובלשון רז״ל בעילה [וגם ביאה] אף בזנות קורין בעילה ומלת ביאה לא תתרבה לומר ביאות יע״ש והנה כריתות ט׳ בש״ת ביאות הרבה בזנות ועבירה הא ביאה באישות י״ל אף ברז״ל אין קורין רק לביאה ראשונה ויבמות כ׳ ב׳ גזירה ביאה א׳ אטו ביאה שנייה התם נמי שנייה בעבירה עכ״פ הוה אף ע״ג דכרת לית מ״מ ח״ל הוה וע״ש ובריש קידושין ובביאה נקיט לשון כבוד עיין תשבי במלת ביאה א״נ י״ל כי הבעילה לישנא דקרא י״ל אף ביאה אחר ביאה ואינו כן כי ביאה אחר ביאה י״ל שגומר ודומיא דכסף ושטר תנן דאירוסין לכן נקיט ביאה ראשונה לחוד. ומלת שכב אף נקרא על זנות ידבר שכב אחד העם ובאונס ושכב עמה וכן כולם: ובמלאכי ב׳ ובעל בת אל נכר הביאו התשבי שם והיינו שהוכיחן דמתחתן עמהם שזה איסור תורם ועיין אה״ע כו׳ ובר״מ ז״ל פי״ב מהא״ב אף דכרת בחיתון כתיב ה״ה בזנות בפני עשרה מישראל כרת מד״ק וק״ו הוא אף דאין עונשין כרת זה גילוי מילתא ועיין ב״ש ומ״מ שם וישעיה ס״ב כי יבעל בחור בתולה נמי דרך אישות וערמ״א ז״ל שם דרך דרש יע״ש. גיגית בערוך כלי שעושין בו שכר שעורים או סלים העשוים חורין חורין ובתשבי יע״ש ורמז נראה כפה הר כגיגית תורה שבכתב רצו לקבלן ותורה שבעל פה לא רצו ותורה שבכתב נקרא אוכל ושבע״פ משקה ערמ״א על התורה בפ׳ מן ושאר דוכתי כמו גיגית מליאה יין כלי ובשוליו נקבים נקבים מושך היין דרך שם וכן שכר ועיין מטה משה הביאותיו בהקדמה בחלק ראשון היין כשימשך יוכר סודו ובספר החינוך סוף ספר ויקרא ימצא פירות טובים למאכל ויש בו סגולות רפואות היודעים כו׳ ולא יודעים יאכלו מפני מתיקתו יע״ש והבן זה. וא״ש שלא כפה לעכו״ם כי לא רצו אפילו שבכתב לא תרצח כו׳ משא״כ ישראל שני שדיך כו׳. דבר דבור מלה סיבה עיין תשבי דבר כל מה שהוא נקרא דבר. דיבור היוצא מפה בחיתוך האותיות נקרא דיבור [אמירה בלב ג״כ ורכה ודבור קשה ובפה] מלה ג״כ בפה ואפשר ג״כ בכתב ותיבה רק בכתב עי׳ תשבי מזה דבור זכר ובריבוי דברים וי׳ הדברות ע״פ אבות משפחות ותשבי שם ובמלת מסר הדיוטת תינוקת הבכורת כי כן דרכם ז״ל יע״ש ורמז עשרת הדברות בכתב כדמות נקבה ותורה שבע״פ משפיע בהם טוב טעם ודעת עיין באות גימל הגדה או אגדה עיין תשבי ושניהם חסירי פ״א נון אלא שזה ענין משיכה וארמית וימשכו ונגידו [ובלה״ק נגידים אדבר קצת מזה והגדה דבור]:

וותר ברד״ק שוע הוא וותרן ובתשבי וותר מדה רעה מפזר באכילה ושתיה ושוע יותר מנדיב בדברים ראוים יע״ש ומה שאמרו איוב וותרן בממונו היה כל האומר הקב״ה וותרן כו׳ יראה ד׳ מדריגות כילי רע נדיב כפי כוחו והראוי לו שוע יותר מהראוי לו המבזבז יתן חומש [עא״ח סימן תרנ״ז, ובמ״א וותרן מלשון יתר מדאי מי שמרגיש בנפשו שדי לו בקב חרובין כו׳ ונפשו כאין נגדו עי״ד רמ״ט]:

זרז בתשבי ובערוך יע״ש והנה זריז ב׳ פירושים חוזק הלב או מהיר ותרגם וימהר וזריז למהר לשלחם למזרזא ובחולין ק״ז ב׳ זריז וזהיר יע״ש ברש״י ובי״ד רמ״א ס״ב בנו נבון ומשכיל היינו חוזק הלב והבן זה:

חזקה לשון אחיזה ועודך מחזיק בם תשבי הן חזקה ג״ש בבתים הן חזקה דמעיקיא בנגע הן חזקת הרוב או הרגל בני אדם חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכדומה יע״ש:

טעמא דכתב רחמנא בלשון רז״ל הוא כמו מטעם המלך עצה וסברא והבנה ובתשבי טעמא בל״א רעכט וע״ש ואיך אוכל יטעם מענין זה:

טריפה ענין חטיפה וההכאה וכריתה עיין רד״ק אסברה לי היטב ודרוסה בפירוש ושאר הלמ״מ שהם נכללו בכלל לאו טרפה ער״מ ז״ל ה׳ מ״א וריאת סירכא אינה בלא נקב הוא ההכאה וכריתה ערד״ק משא״כ אי הטעם שאין יכולה להניף ולרחף עמ״ש בפריי לי״ד ל״ט. ולפ״ז תבשיל הנאסר מחלב ודם ובב״ח ל״ש טריפה רק אסור ואולי דרך ההשאלה עיין תשבי והבן:

יד מורה ענינים רבים הא׳ יד האדם תולדותיו יש כיוצא בו ר״ל קרוב לענינו ופשוטו כמו כן ועצם ורשות נכלל במלת יד ויש קצת רחוק כמו מקום ויד תהיה לך ארבע הידות חלקים נכללו ג״כ ביד שמשמשין בחלקם ובמקום מיוחד לצרכם ערד״ק וערש״י פ׳ שלח לך על יד הירדן יד כמשמעו אצל הירדן ולא תוכלו לעבור כי בתרגום על ימא ועל כי״ף ירדנא י״ל תוקף סלעים כו׳ לז״א יד כמשמעו כידות הנהר וכלים שהם הגופים וסמוכים להם כן יד הירדן הגוף והידות קרקע הסמוך לו לצורך שמוש הגוף על הים סמך קצת רחוק אבל על יד הירדן עליו ממש ויד אצלו מיד ממש והבן. ואמנם על ידי נביאך וכדומה י״ל ג״כ כמשמעו הדבר הנמסר מיד ליד על ידי מעשה הכיר בה על ידי שכתב יחוסי עשו כו׳ ע״י שכתב יצחק בן אברהם י״ל כן כי הקדום היה יד למה שאחריו כמו לידי עבירה. ואמנם בריש נדה מעל״ע ממעטת על יד מפקידה לפקידה ברש״י על כח כו׳ יע״ש היטב כלומר מעל״ע ממעט כח פקידה ובעזרא על ידו י״ל כן אבל הרע״ב פירש על יד אחר ועל ידו אחריו יע״ש ובר״מ ז״ל ותהיה כוונת הדיבור בין אם היה מפקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד מעל״ע יראה כמ״ש התשבי על יד עם או בסבתו יע״ש א״כ הפירוש מעת לעת אין ממעטת הטהרות שתשוב אחור ולטמא למפרע על יד בסבת מפקידה רק מעל״ע והבן זה. ולרש״י י״ל על ידי עמוד ענן על כחו יע״ש:

כל שכן כמו קל וחומר בתשבי יע״ש ויראה כל כלל ק״ו הכלל מן החלק לחומרא או לקולא או כל לפעמים כל שהוא והבן:

לאלתר במוסיף הערוך אל תור בלי זמן רק מיד או אל יותר במקום זה מיד יע״ש וכמו בירושלמי והוא ששנה על אתי ובא לעולם בלמ״ד שמושית יע״ש.

ממנו מלה זו בין מדברים בעדם או לרבים נסתרים או ליחיד נסתר בא ממנו דגש הנון ובמלאפום לא בחולם ועיין באר רחובות ברש״י פ׳ שלח כי חזק הוא ממנו ובתוס׳ ערכין י״ו ע״ב ד״ה אל תקרי ובית שמואל אה״ע סדר גט שלישי אות מ״ו ממנו בדגש הנון ובמלאפום ערד״ק בשורש מן מזה ואם יאמר ממנו הנון בחולם נמי אין גוערין בו והבן. וידחוק הנון היטב לחסרון נון שנייה גם דלא לשתמע ממנו ביוד:

נוסח בתשבי לשון העתקה מספר לספר כמו נסחתם היסח הדעת ועיין רד״ק בשרש נסח: סמים נותנים גם ברפואות ויש מהן לתבשיל אבל בשמים רק לתבשיל תשבי ומלת תבלין גם כן לתבשיל ושום ובצלים לפעמים ג״כ תבלין:

עת וזמן כתבנו באלפא ביתא א׳ והנה ברש״י ריש נדה מעל״ע ממעטת על יד על כח מפקידה הוא בא וממעטו וד״ה אלא ממעט יע״ש דל״ת ממעטת נקבה קאי אאשה וכנראה לכאורה בפירוש המשניות שם [עמ״ש במלת יד ותבין] לזה בא רש״י לשלול זה אלא קאי אמעל״ע וזמ״ן פקידה דזמן נמי זכר הוא כמו שמברכין בזמן הזה ועת בא זכר ונקבה עמ״נ וערד״ק ברחז״ל לעתותי ערב ברבוי זכר ונקבה [ו״ת לנקבה יו״ד לזכר] ומלת על יד ולא אמר ממעט יד כח מפקידה וא״ש מלת על שכח זה יותר מתגבר על כח מפקידה והבן:

פשפש בהלכות נדה תולה דם פשפש ראיתי כותבין שקורין בל״א וואנ״ץ ואינו נכון רק ואנט״ש כמ״ש התשבי הוא הכנה הנאחזת ונולדת בקירות הבית והמטה שקורץ בל״א וואנט״ש לוי״ז יע״ש. והנה במבטא הוחלפה וואנ״ץ יע״ש צורבא מרבנן י״א חריף י״א חזק ושניהם ממלת צרבת אש חד וחזק תשבי וערש״י ביצה ז׳ א׳ בפירושו צריכין בישול כל צרכן צרבת המכוה בשול י״א צורבא מדרבנן נגמר כ״צ ועדיין לא נסמך ע׳ תשבי ואמרו באתרא דלא ידעי כו׳ מדריגה פחותה מעט יע״ש והבן:

קרובץ קרובת פיוטים מחזיר יוצרות ע״ש שאומרים בברכת יוצר אור מחזור שחוזר בכל שנה פיוטים לשון דינור קרובץ י״א ר״ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים וי״א קרובת שמקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים ועיין תשבי:

רבץ מרביצי תורה ותמהתי שזה השם עפ״י הרוב לחיות ובהמה תשבי והנה ביששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים התלמידים יושבים ע״ג קרקע ולומדים רמז יששכר יודעי בינה מלמדי תורה לרבים אף בשרו ישכון לבטח בקבר רובץ בין השפתים שמעתתיה בפומא דרבנן אף הוא שפתותיו דובבות ע״ד והחכמה תחיה את בעליה חמור שלו גרס תקיף עיין בתרגום יונתן המרבץ ביתו זורק מים להשכיב העפר עיין ערך רבץ התורה מים משכיב העפר הגוף מה תקנתיה מרפא לשון עץ חיים וזהו רובץ בין המשפתיים ע״ד הרמז:

שחרר שחר שורשו שחרית הדבק לשחוור תשבי ויהיה שחר כמו ישחרונני שררה הכל מחפשין אותו. וחורין אפשר לובש בגדים נאים חור וכרפס בערוך ערך חרי ע״ש:

תרגם פירוש יהיה ארמית או שאר לשונות תשבי. אמרי׳ בגמרא להכי כתב קרא זכר כתבה התורה נקבה כתב רחמנא זכר קאי על הקב״ה עיין תשבי רחמנא פרוק רחמנא שזיב השתא בעגלא ובזמן קריב אמן וחתמתי שמי שנית יוסף מקרי דרדקי מלבוב: