פרי מגדים על אורח חיים, אגרות א

אגרת

אגרת שכתב המחבר לאחד ממלמדי הזמן. שלום להמלמד החשוב התורני מוה׳ עקיבא בנימין נר״ו. יושב בשבת תחכמוני בעיר באר באקריינא. (רמז עקיבא בן ימין ע״ד איש ימיני כל פנות לימין התורה שניתנה בימין איש יהודי יד יוסף פ׳ תצוה יפה יע״ש. המלמד החשוב השכל במוח ולב יעיר הגוף בר לב. יש קהלה במחוז אקריינא נקראת באר אקריינא דאגרת הזאת ישיב על לבו להיטיב):

הנה שתים הנה קריאתך אלי ובפרטן הם הרבה. ואשיב על הראשונה שמעתי תלונותיו על שלש כתות העומדים לנגדך ומעכים מלהדפיס ספריך בחייך. ולא פירשת מי הם ואמנם זה פתרונם הכת האחת אינם בני תורה וכל ימיהם כחגים כו׳ ואומרים שאסור לעשות קורדום לחפור בו אני אומר טוב חופר מבן חפר ושתוק ואל תען להם דבר ותקיים לאו דדברי קבלה וע׳ ברד״ק בהקדמה על נביאים וכתובים מבואר שיש לחבר ספרים ולחלקם ביעקב והאומר לא נאה כ״א לו ודכוותיה אין לו שחר. ובספר אבק סופרים בסוף הספר כתב אשרי מי שמדפיס ספריו בחייו ולא ח״ו להיות הכתבים מתבערים בע״פ לאשפתות וזבלים ונשים משלו בהם להבהב תרנגולים ועכברים גייצי בהם יע״ש אם כן עשה מה שבכחך וה׳ יתברך יעזור לך. והכת הזאת מן המיעוט המה וכל ישראל בחזקת כושר ומחזיקין ידי לומדי תורה. הכת הב׳ לומדים תורניים אוהבים פלפול של הבל אבני בהו על קו תהו ושונאים איש הישר הולך (והוא חגר ופסח והפוך כמוהו) זאת העצה היעוצה תאסוף ריעיך ותשחוק עליהם כמ״ש בזה לך לעגה לך בת ציון המצוינים בהלכה ולקיים ענה כסיל כאולתו בד״ת ולהראות להם שהם תועים מדרך הישר ולהחזירם לדרך הנכון. וכת הג׳ הם מן החכמים אשר אין דעתם נוחה בהדפסת ספרים ענה להם במענה רך הלא כבר קדמוני רבותיי ובכל דור יש מחברים ואל תדבר להם קשות כי הם חכמים ויש להם זכות אבות. וגם לפעמים הוא מחמת קנאת איש מרעהו. ושאלת אשמדאי ותשובת שלמה המלך עליו השלום ידוע ואמנם זה במי שאין רמה שולטת בבשרו ועכ״פ מי שאין עצמותיו נרקבין אבל במי שעצמותיו נרקבין בעו״ה א״צ לד״א ותרווד רקב ונצל כשהוא נאסף מחזיק מקום מועט ביותר. טוב להיות ד״א של הלכה מקומינו ושתוק הלא ידוע מאדונינו המ״א ז״ל כל ימיו אוכל חולין בטהרה ובצמצום והיה לומד תורה לשמה וכעת רשכב״ג וכוכבו מאיר מסוף עולם ועד סופו. ואני מבקש ממך כשתלמוד עם תלמידים תעיין לפעמים בחיבורי ומצוה הוא לחבב דברי חבירו:

ועל השנית יש בה פרטים רבים הנה סדר הלימוד מבואר בספרים וע׳ בעמודי שש ובשו״ת חות יאיר ושאר ספרים. ועל מ״ש מן התלמידים הבחורים ~הבחורים~{הבוחרים} ובוררים להם לומר הלכה זו נאה באומרם טוב ללמוד חלק יורה דעה עם הש״ך לבד וחשן המשפט עם הסמ״ע ואה״ע עם הב״ש כי הם אוהבי הקיצור וחלק אורח חיים אין רוצים ללמוד באומרם כי ספרי מוסר כראשית חכמה טוב למוכיחים והלכות פסח לבד בהכרח לומדים כי הוא כעין יורה דמה עם המ״א לבד כי הוא בקיצור אני אומר שאסור לשמוע דבר זה והאומרה לא יתפאר הלואי שנלמוד בכל יום שיעור ספרי המוסר וראשית חכמה יראת ה׳ יקר הערך ומחברו היה גאון מפורסם וכוונתם לש״ש לזכות ישראל הלא נראה מחיבוריהם שהיו תנאי עולם. והנה הלכות נט״י וכדומה שיטות והלכות חמורות לא שזפתו עין רואה בכמה סוגיות ומשניות והלכות חמורות מאוד וחלק א״ח לו משפט הבכורה ודרך קצרה ארוכה היא מאוד סוף דבר צריך שילמוד כל ד׳ חלקי ש״ע עם כל הפירושים ואז תבין על אשורו ודרך ברור הוא. וכל הלכות בחלק א״ח דברים נוראים הם להמעיין ולומד לש״ש בעומק העיון ירווה צמאונו מאד בחריפות ובקיאות של אמת:

ומה שאמרת שאין לך ספרים ללמוד בהם אמת אמרת כי אין אומן בלא כלים ואיה ספרי תנ״ך מקראות גדולות דפוס בומברג״י מוגהים עם התרגום והפירושים גדולים מחז״ל המאירים לנו עינים כמעט אין רואה אותם וספרי הרד״ק מכלל ושרשים ומכלל בן מל״ך וערוך ומתורגמן וכדומה אשר עליהן נשען בית ישראל ולשונינו לה״ק כמעזט ח״ו נשתכח בזמן הזה. והבחורים אשר אומרים כי חרפה להם ללמוד בישיבה פרשה חומש עם רש״י וקפיטול בנביאים וכתובים לו חכמו ישכילו היו לומדים זה ראשונה מכל ראה נא הרא״ם ז״ל אשר האיר עיני כל ישראל בחיבורו על רש״י על התורה. ואני משבח הספרדיים בזה אשר לימודם עולה יפה ובוודאי כי לא אלמן ישראל בינינו האשכנזים ת״ל גאוני הזמן אשר לומדים כסדר הראוי והנכון אמנם ראוי היה שישגיחו בעין חמלה ולזכות הדור שהמלמדים ילמדו עם תלמידים כראוי ולצוות להדפיס ספרים שיהיו מצויים לעניי ישראל שמהם תצא תורה כמ״ש חז״ל יזל מים מדליו כו׳. ולא כאותן שלומדים עם תלמידים גפ״ת אם שיודע להקשות איזה קושיא ותירוץ חכים ורבי יתקרי ובתנ״ך אין לו שום ידיעה ולה״ק מונח בקרן וזית ואם שגם אני אין לי ידיעה מרובה בזה אנוס אני כי לא היה לי שום מלמד על זה ואין מעורר אותי גם לא היה לי הספרים הצריכים לזה ובחמלת ה׳ עלי נתעוררתי מעצמי ולמדתי קצת עם התלמידים מה שחנני ה׳:

ואגב אכתוב לן מה שרשמתי בזכרונותי בלמדי עם התלמידים:

א תהלים ק״ד פסוק ישברו פראים צמאם כו׳ מבין עפאים יתנו קול ישבר״ו שי״ן ימנית שוברים הצמאון במים וכ״ה ברד״ק ושאר ספרים והמון עם קורין השי״ן שמאלית טעות מפורסם ושבשתא כיון דעל כו׳ עפאים אלף נחה והחיר״ק תחת היו״ד כ״כ הרד״ק ובמכלל בן מלך היו״ד נעה והיא למד הפועל יראה כוונה יו״ד במקום א׳ למד הפועל ובשרשי רד״ק עפ״א ובקונקורדנסיוס עפ״א ובתנ״ך עם אותיות חלולים עפ״א שורשו וכמוהו פתאים יו״ד הרבים נפלה והיו״ד תמורת ה״א למ״ד הפועל וא״ת מרתה כי לא תבוא תי״ו במקומה אבל אהו״י יבואו במקומה. וברוב דפוסים טעות החיר״ק תחת האלף (ורמז אמרתי כי פ״א שמעתי אומרים החזנים שמזמרים בבית הכנסת י״ל משום דאל״ה יש קצת נערים שלא יבואו לביה״כ וע״י כן יבואו והנה רמ״א ז״ל פירש עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאי״ם עלים או ענפים באילנות יתנו קול וחסד ה׳ שהפרא יודע ע״י הקול והולך שם ובכל דור ה׳ יהיב חכמה לחכימיא לגוף חכם נחל גשם יתן חכמה ממקור עליון המשלח מעין בנחלים להמתיק בין הרי״ם גדולי ישראל כו׳ ישקו כל חיתו שד״י ההולכים לביה״כ הנקרא שדה תפוחים אכל פרא למוד מדבר אין בא כלל לביה״כ ולא ישמע לקול המוכיח והדורש עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאי״ם עלי ודפי סידור התפלה יתנו קול ויבואו לקולו):

ב חידוש בעיני מ״ש הרד״א ז״ל באבודרהם דף כ״ט ע״ב דפוס פראג על אדני שפתי תפתח בשם ה״ר שמואל שהפרש בין כשנכתב ביו״ד ה״א אדון כל הנביאים וכשנכתב באדני מדבר בעד עצמו רבוני וגבירי ביו״ד וכן אליך ה׳ אקרא ביו״ד ה״א ואל ה׳ אתחנן באדני לומר אני קורא אליך לשני ענינים שאתה אדון הכל ואלי היטבת בפרט יע״ש היטב וחפשתי בכל הדפוסים ונכתב השני גם כן ביו״ד ה״א וכן במקראות גדולות דפוס ויניציאה ג״כ ט״ס רק בתרגום וצותך אלקי אצלי וא״י למה כתוב אלקי במקום אדני ועם שבאבודרהם כתב שם ע״פ העירה והקיצה תהלים ל״ה שאלקי ואדני גבירי ורבוני מ״מ כתוב הוא באדני (אדני בקמץ הנו״ן לשון רבים דרך כבוד עיין בשרשי רד״ק מ״מ היו״ד מורה אדני שלי) עד שמצאתי בתהלים כרך קטן כמדומה דפוס הענא כתב כהוגן הא׳ ביו״ד ה״א והב׳ בא״ד ובסידור קווארט עם רד״ק כתוב כהוגן. ויראה אליך ה׳׳ אקרא בקריאה לבד כי מהוה הכל ודבר הצורך לרבים אתה נותן מיד משא״כ הנוגע ליחיד צריך תחנה ותפלה הרבה ועיין רמ״א כמ״ש ס״ה ותבין. ויראה העירה והקיצה למשפטי לעשות משפט במי שעשה רעה לי אלקי תקיף וגבירי גם בחרוף אותי אדם בדברים לבד אל תשתוק כי אדני אתה ע״ד חסיד א׳ כשהיה מחרפין אותו שחק ואמר אדם ישיב עיין בראשית חכמה:

ג בברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילא מקרא באיוב ל״ח או מי נתן לשכוי בינה עיין הראב״ע וברלב״ג ויראה רמז יום מדת אמת בקר שחר ולילה ערב מעורב הכל ותרנגול ברא הדוכיפת מהימן אשבועה ואין משקר גיטין ס״ח ב׳ ערוך תרנגול ובמוסף שם לשכוי בינה לתרנגול ברא ביונתא ובבקר כשאדם קם ונשמתו היתה במרום ונזכרת שבועת הר סיני מזכירין זה. ואגב בפ׳ מסעי ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה ויחנו בעציון גבר תרגום יונתן רמז (בעה״ט גם כן כתב רמזים שם) יטבתה אתר טב ונייח עוה״ב ותורה ומצות ה׳ כמ״ש רמ״א ז״ל היורש גיהנם צריך יגיעה רבה ויורש ג״ע בקרב ביתו אתהלך בתם לבבי כו׳ ויחנו בעברונה עוה״ז אתר עבר וחלף במגזתא ע״ד גז חיש כו׳ והשב ומבין והולך בעצת התרננול המכריז והשמש גדול כמבואר בפ׳ שירה טוב לו וז״ש בפרך תרנגולא שם העיר יע״ש. ורמז יפה הוא. בינה הבי״ת דגושה וי״נ רפויה ומקרוב נדפס סידור עם ויעתר יצחק כ״כ ובאמת במקראות גדולות הבי״ת רפויה אבל בסידור שערי תפלה נ׳ ט׳ האריך בזה כי טעם מפסיק הוא בספרי אמ״ת וצ״ע:

ד בתהלים סימן ס״ה שומע תפלה עדי״ך כל בשר יבואו מלת עדיך אליך בחלוף אתוון וכן פי׳ המגיד שם והנה מלת עד פה עמ״נ בשרש ע״ד תהלים ק״ג ה׳ המשביע בטוב עדי״ך לד״ק ועיין בשרשי רד״ק ובמכלל ב״ן מלך שם עדי״ך פה וכן עדי״ו לבלום תהלים ל״ב יע״ש וע׳ רש״י חולין ק״ו ב׳ ד״ה בלם אומצא תהלים כו׳ עדיו לבלום של סוס היינו עדיו פה של סוס לבלום לחתוך הפה כי המתג והרסן עשוי לכך וע״ד תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה וטוב להבין ברמז מעט ולשוב עד שלא יבואו יסורים ח״ו ורש״י בתהלים פירש כפי׳ הב׳ יע״ש ובהגהות מכלל ב״ן מלך למהר״י אבנדאנה ז״ל י״א עדי״ך יופי וקישוט עדי כי הנפש כבוד הגוף וקישוטו יע״ש. ויראה כי אין צדיק שלא יחטא ותשובה מהני ואיזהו בע״ת באותו זמן ומקום כי בזקנה אין כחו כימי עלומיו והמשביע בטוב הנפש שתהא תשובה שלימה תתחדש כנשר כימי עלומיו ככחו אז כו׳ ותהא תשובה שלימה. ובמגיד תהלים ק״ג עדיך פה או קישוט או זקנה יהיה עדיך מלשון עדנה עמ״נ בשורש עדן. ורמז שומע תפלה כל בשר ביחד ושומע תפלה מהכל כי הפה שלנו שלו הוא יתברך הוא שם פה לאדם ע״ד ה׳ שפתי תפתח עדיך הוא שלך ולכן כל בשר יבואו יחד ויתפללו ואתה שומע עיין רד״ק שם ותבין באופן מה טוב ומה נעים שיהיה המלמד מבין ולומד עם התלמידים גירסא דינקותא תנ״ך ויהיה מבין ות״ח גדול. וע׳ תרגום תהלים ק״ג והראב״ע תמצא ג׳ פירושים עדיך יע״ש:

ה איוב כ״ד וישם לאל מלתי אלף בפתח ללא הראב״ע וכ״ה בתרגום שם וערש״י שם י״ל כן ובקצת דפוס לאל האלף צרויה וט״ס הוא יע״ש. וכן פירש במכלול ב״ן מלך ובהרבה כפרים כתוב כהוגן:

ו באמירת תהלים בכל יום ראוי לומר בספר מוגה ובסידורים יש הרבה טעות גם כל קרי וכתיב אין מדפיסים לפעמים כהוגן. והנה בסימן יו״ד נזכר ג״פ א׳ עיניו לחלכה יצפונו ב׳ בעצומיו חלכאים ג׳ עליך יעזוב חלכה ובמקרא גדולה הא׳ חית צרויה למד בשוא נע הכ״ף רפויה הב׳ חלכאים במסורה כתבין חד מלה וקריין תרין חיל כאים החית בצירי ולמד שוא נח כאים הכף דגושה הג׳ חלכה חית בצירי וכן הלמד בצירי הכף רפויה כ״ה במקרא גדולה ובתהלים קטן שלי מוגה כפי הנראה מאוד כתוב חלכה הג׳ הלמד בסגול והוא חידוש בעיני. ובפירוש חלך חידוש בעיני כי התרגום הא׳ לחלכה מפרש מסכנייא והב׳ והג׳ עניינא וא״כ חלך הא׳ העני ומסכן ורש נקרא כן עיין בשרשי רד״ק ומכלל בן מלך ומ״כ וחלכאים וחלכה משרש נכה או כאה שבירה או כאב ומתרגם מלשון עוני ועינוי וערש״י ומנחם פתר כו׳ וכ״ה יסוד בתיבה הכף וההא ויחסר הנון נכה ואפשר כאה ולקמן כתב ומנחם פתר ך׳ יסוד חלך וצ״ע. ובקצת דפוסים חלכאים חית בסגול וט״ס. ומצוה רבה מי שיש לו ידיעה ברורה ומדקדק גדול להגיה ספר תהלים על ברור ולאומרם בכל יום כראוי ואין אתנו ידיעה בחכמה זו כ״א מעט מההתחלות ראשונות. ומצינו למידין כי חיל כאים י״ל נכה שורשו וך׳ לבד יסוד בתיבה או כאה שורשו וכ״א יסוד בתיבה אבל לחלכה וחלכה י״ל ג׳ פנים חלך העני נקרא כן או נכה או כאה וי״ל כפירש״י ז״ל חילך ישראל חיל שלך ובתהלים קטן חלכה הלמ״ד בסגול כן מצאתי בקונקורדנסיוס חלכה יע״ש:

ז ראוי לשים לב בשין ימנית ושמאלית כי רבה היא יש קורין להיפך ואזכיר מעט מה שחנני.ה׳ תהלים ובקבלת שבת סי׳ כ״ט ושריון כמו בן ראמים פש״ן ימנית עמ״כ בשורש שרה. ויחשוף יערות שי״ן שמלית מחשף הלבן חשף שמאלית עמ״נ לשון גילוי (יראה אומרים חצוף פנים עיין שרשי רד״ק גילוי פנים כלומר אין מהוה הבושה על פניו) ואמנם פ׳ דברים ג׳ פסוק ט׳ צידונים יקראו לחרמון שריון כו׳ שניר שני השינין שמאלית כ״ה בחומשי פפד״א וכ״כ אור תורה ז״ל בסי״ן ובמקרא גדולה בזיליאה שניהן בשי״ן ימנית והרי אתה רואה מאן מסהיד האור תורה כמאה עדים דמי ובתרגום יונתן דמסרי פירוי וע׳ ירושלמי ובת״א הרי ובמ״ק בתרגום שריון וצ״ע כי לפי ת״י ג״כ בסין וראוי לומר כן כמ״ש לעיל. טנאך ומשארתך ויתן לך שי״ן ימנית שאר בסין הוא עיסה והכלי שלשון בו נקרא משארתך משארות צרורות בשמלותם שאר בסין שמאלית חימוצו קשה ומחמץ אחרים עמ״נ שאר. ובחומש מהר״א ז״ל פרע מהל״א שריון שניר בסין באור תורה יע״ש. ואמנם בתרגום תהלים כ״ט ושוריהון היך עגלא לבנן וטור מסרי פירוי היך בר רמיא הרי שתרגום כיונתן בפ׳ דברים ולכאורה ג״כ בשי״ן שמאלית וצ״ע בזה. והנה שריון לבוש כלי זין בא גם כן בסין סרה עמ״נ בשורש סרה סריונות ירמיה מ״ו ד׳ יע״ש. ופ׳ ואתחנן (דברים ד׳ מ״ח) עד הר שיאון הוא חרמון בשי״ן שמאלית ועיין יונתן וירושלמי מפרי פירוהי הוא טיר תלגא היינו ששניהם אמת מסרי פירי מרוב שומן או מסריחין מרוב שומנן ותלגא בארץ לחה האילן מרבי פירי כו׳ כדכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים כן נראה לי במעט מה שחפשתי וראיתי בזה:

ח אמר הכותב ראיתי לכתוב תרי ותלת מילין בגמ׳ מלת מהכת עתי״ט בהקדמה מזיגה ויהיה המ״ה פ״א הפועל עמ״נ בשורש מסך ובשם ספר חסידים תתק״ט לשון אריגה כמו המסכת דשמשון יע״ש (שופטים ט״ז) ולכאורה פ״א הפעל נון עמ״נ ובשרשי רד״ק ומכלל ב״ן מלך מסכת נסך כיהוי המטה (שקורין ליילך) ואמנם לפירש״י שם יראה עץ שמיסך כו׳ וערד״ק ות״י יע״ש ובמוסף הערוך בערך מסבכא הסכת ושמע ישראל תורה בע״פ ע״פ השמועה וזה שמעתתא עכ״ל והיינו תורה שבע״פ רק מפה לאוזן וזה מפי השמועה למדו כמ״ש הר״ה ז״ל כ״פ וא״כ שרשו הכה עיין שרשי רד״ק ומ״נ בשורש סכת והמ״ה לתפארת הקריאה כמשכן מזבח מקדש ודומיהם. והנה שופטים ט׳ שובת עצים עמ״נ בלה״ק שר״ף ענף מענפי האילן ובדחז״ל זבים פ״ג מ״א ותי״ט שם סכה שכוחה רע ובב״מ ק״ה ב׳ א״כ י״ל מסכת ענף מענפי האילן כי התורה בכלל עץ חיים היא למחזיקים בה ותי״ו כעין תי״ו הסמיכות ענף ברכות וכדומה. עיין שבת פ״ז מ״ב והמיסך שני בתי נירין והפירוש הר״ם ז״ל ותי״ט שם לכאורה מיסך סידור ויהיה מסכת סידור ברכות ודומיהם:

ט תיק״ו הנאמר על בעיא דלא איפשיטא בערוך ערך תק כתב כדבר הנתון תוך חיק ואין ידוע מה בתוך תיק כן זה ויהיה תיקו יהיה נתון בתוך תיק שלו. ובמוסף הערוך בשם הרב רבינו יעקב ששפורטש ז״ל תיקו תהא קאי בספק יע״ש אבל מה שאומרים תשבי יתרץ קושיות והוויות זה סי׳ לא פורש יע״ש. והנה מצינו כ״פ תיקו בדרבנן ולחומרא וצריך טעם וי״ל כי ג׳ פירושים איתנהו ביה כי מצינו כ״פ שבעיא לא נפשטא במקום זה ופשטום במקום אחר כההוא דכהני שלוחי דידן או דרחמנא ע׳ קידושין וכדומה בזה הפירוש תיקו מלשון תיק שלו כי בעל המעות ותיק שלו יודע מה שבתוכו רק אדם אחר א״י כן זה. גם ספק חסרון חכמה אין בגדר הספק לומר ספק דרבנן לקולא כי חכם גדול יודע לפשוט א״כ בקבלה להם שתיקו נאמר באופן זה תיק שלו וחכם גדול יכול לפשוט אותו ואף בדרבנן לחומרא משא״כ תהא קאי או תשבי יתרץ כו׳ לא הוה ספק חסרון חכמה ובדרבנן לקולא ובד״ת היכא שיש עוד ספק הוה ס״ס וכאמור. ומש״ה סיימו במלת תיקו בד״ת או בדרבנן כאן לחומרא וכאן לקולא ועמ״ש בכללים קטנים מזה ועיין יש״ש ב״ק מזה והבן:

י לה״ק כל דבר שם יש בו או לשון זכר או נקיבה ויש שבא בלשון זכר ונקבה כידוע. ובלה״ק ה״א סימן נקיבה ובארמית אלף סימן נקיבה בגיטין דמתקרי לזכר ולנקיבה דמתקריא באלף ועיין מס׳ חולין מ׳ ב׳ ד״ה והלכתא סכין אמרי בעי״א הדחה אסכין קאי דלשון נקיבה דבשר זכר הוא והיה לומר בעי בלא אלף יע״ש ואגב אכתוב לך קצת מלות בגמרא. כיון בתשבי מצאתי כיוון בב׳ ווי״ן הכ״ף בצרי והוי״ו הפתח כמו הואיל וענינו תיכף ומיד כמו ב׳ מפתחות ובא׳ פותח כיון אבל אינו כ״כ מהר ומיד יע״ש ועיין חולין ק״ח כיון שנתנה טעם בחתיכה עכ״פ שיעור מה בעינן וכדתנן שם ניער הקדירה וכפירש״י ז״ל מיד ועיין בי״ד צ״ג והבן. ומלת כגון הביא בשורש גון כמו יע״ש ועיין במהרש״ל פסחים י״א בתוס׳ ד״ה על יע״ש הבנתי מלת כגון כמו כגוון כעין מראה ודמות ומלת כעין ג״כ דמות כעין הבדולח כו׳ ופרש״י ר״פ ותראה לומר כן וממעט מילתא אחריתא לומר אם הוא כגוון זה או שייך ביה הדין ולא בגוונא אוחרא. וגוון הוא מראה וצבע כמו ססגונא ששש בהרבה גוונין שלו עיין שם בשורש גוון:

יא והואיל וחנני ה׳ עד שבא לידי ספר התשבי אכתוב כמה חידושים ומה שנלע״ד. בשורש יוכנה ובשורש כולו נקוד מסכת בכורת מסכת פלוני מס פתח סמך וכף בשני סגולין כעין המסכת שופטים ט״ז והתם סמך קמוצה בהפסק מאמר ועתי״ט בהקדמה הביאותיו לעיל. בשורש רב כתב רבי עקיבא רבי ישמעאל וכדומה רי״ש בחירק וכן הבי״ת בחירק לא ריש בפתח ולא בשוא רק כמ״ש וראייה בפייטנים ר״א ברבי קלידי ור״ש הגדול חתם ב׳ יודי״ן שמעון בירבי יצחק ור׳ מאיר שליח צבור באקדמות מילין חתם מאיר ביר רבי יצחק ב׳ תיבות ביר בר בירושלמי יע״ש. ובמחזורים שלנו לא מצאתי חרוז יו״ד בין ריש לב׳ רק החרוז רבי יצחק וחידוש בעיני אולי חסרו החרוז ההוא ומי יתן אמצאהו כי התשבי נאמן יותר מק׳ עדים ביר י״ל כולל ג״כ באר עמ״נ בשורש ביר ירמיה ו׳ ו׳ כלומר בר ובאר ממעיין אביו יצא מעיין חתום וקדוש נ״ל ובסידור שערי תפלה ויעתר יצחק ושאר ספרים כמדומה לא עיינו בתשבי כאמור ולכן אין לזוז מנוסחא ישינה בזה רבי ישמעאל רי״ש בחירק וכן הבי״ת שורשו סבב והיסוד נוספת יע״ש וי״ל שהיו מקטינן עצמן ולא מתגדלים:

שם באות וי״ו ול״ד ראשית י״א בב׳ קמצים ול״ד בשמואל ב׳ הלמד בסגול ובשרשים הנדפסים בויניציאה יש טעות יע׳ש בשורש ילד עכ״ל הנה אות וא״ו פ״א הפעל לית כ״מ ווי כעמודים לבד אי שם מקום והב׳ עמ״ל ולד וא״ו במקום יו״ד עיין מכלול ב״ן מלך רק התשבי הביאו זה בדרז״ל משתמשין בו יע״ש ובשרשי רד״ק בשורש ילד הביא ילד שמואל ב׳ ו׳ נקמצת הוו בהפסק היינו ששם הקרי והכתיב במקרא גדולה מדינתאי ומערבאי כנרשם שם וברד״ק שם או הכתיב ילד או הקרי ילד א״נ א״י מהי הטעות וכאמור:

שם באות אלף א״ב האלף פתח וע׳ בתרגום שני שהוא ירושלמי כמ״ש התשבי שם אסתר ג׳ פסוק ז׳ נכתבו י״ב חדשי השנה על הסדר ניסן פתח תחת סמך ובפסוק סמך בקמץ אייר ב׳ יודי״ן ופתח תחת היו״ד סיון יע״ש ועיין אה״ע מרחשוון יע״ש ציינתי לדעת כמה צריך המלמד ללמוד עם התלמידים גירסא דינקותא:

יב ועוד ארשום קצת בה׳ תפילין בברכת להניח תפילין בא״ר בשם ל״ח הלמד דגושה כי שרשו פלל ובסדר תפלה שערי תפלה ובסידור תפלה ויעתר יצחק נדפס מקרוב יע״ש וכמדומה שלא ראה מ״ש התשבי בשורש תפל ותמה מאוד על מ״ש הערוך בשורש תפל תפילין כי שורשו פלל יע״ש ותפילין בת״ג הפ״א מ״מ יבא דגש בטעם או מתג במקום נ״ט. וי״ל תפל בלי טעם כי החוקה מימים ימימה טוב לשמור כל המצות דרך חוק אע״פ שיש בהן טעם והבן:

ובשורש תרנגול כתב עמ״ש המתרגם תהלים סימן נ׳ פסוק י״א ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי וסימן פ׳ פסוק י״ד יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה והתרנגול ברא יתפרנס מינה וסיים התשבי ז״ל שהוא חידוש יע״ש ועמ״ש לעיל בהנותן לשכוי בינה איוב ל״ח תרנגול ברא בחורבן אנו גרמנו משדי שתחרש אברהם קראו הר כו׳ וגיטין ס״ח ב׳ תרנגול ברא במקום הרים עושה ישוב ע״י שמיר יע״ש גם עשו כיבד אביו ואם אב איה כבוד כו׳ לכן מכנ״מ וזיז שדי ירענה שומר השבועה האמת על ג׳ דברים עולם עומד בזמן ביהמ״ק קיים משא״כ בגלות מלכה ושריה בגוים אין תורה ולא עבודה ולא ג״ח בידו להפקיע עצמו רק נשאר ואמת ובכללו דין ושלום ואנו מפוזרים כו׳ ישנו עם אחד מפוזר כו׳. ולה״ר ואין אמת היפך מדת תרנגול ברא וז״ש ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי הוא ת״ב עושה מהר שדי ודי לעת עתה בזה. חזיר מיער מאנס הלביאה ויוצא נמר והבן. בענין תפילין שכתבתי למעלה בתשבי הנוסח פ׳ בלא ת״ג יע״ש עמ״ש בפנים מזה:

יג ואתה ידיד המעיין בעין רצון אודיע לך כי מיום שראיתי ברא״ם על התורה נתחדשו לי בפירושי רש״י על הגמרא כמה ענינים ומה מאוד עמקו מחשבותיו ז״ל וכמ״ש עליו בלתי רה״ק א״א לחבר פירוש כזה והנה ארשום לך מעט מזעיר במקומות מועטים:

ביצה דף ל״ג א׳ במשנה ד״ה ואין מוציאין את האור משום דמוליד וד״ה אין מלבנין באור ובגמ׳ מפרש טעמא הנה במשנה ואין מלבנין בוי״ו העטוף אין מוציאין האור בלא וי״ו ורש׳י מהפך לה לעיל הוסיף וי״ו וכאן חיסר וי״ו ולומר שלא בכוונה הס מלהזכיר. והנה אין מוציאין אם י״ל נולד ומוקצה וי״ל כטעם הר״מ ז״ל דמוליד בי״ט ומכשירין שאפשר מעי״ט כו׳ ורש״י אע״ג דפסק שם כר״ש בי״ט בנולד י״ל פוסק דאסור כר״י מש״ה הוסיף הוי״ו מישך שייך לדלעיל אין נוטלין קיסם מוקצה ואין מוציאין נולד ומש״ה הוי״ו כאלו כתיב וי״ו ואין מוציאין אש ולא כתיב בגמרא מפרש כאמור ואין מלבנין הרעפים הישר הוי״ו דלל״ק שצריך לבודקן וטרחא שלא לצורך הוה כעין מוקצה דיש ג״כ טעם דאסור בשבת וי״ט דיבטל מי״ט ויעשה עובדין דחול ולל״ב לחסמן והוה גמר כלי ל״ש למוקצה כלל מש״ה איסר הוי׳ ובפריי תק״א ותק״ח כתבנו גם אין מלבנין באו״ר מיותר לכאורה וי״ל בחמה וכדומה לל״ק אסור ולל״ב י״ל והבן:

יד בחולין דף ע״ט א׳ ד״ה בריספק עגלה שהיה רוכב בה לכאורה מיותר היה ליה לפרש בריספק עגלה לבד או עגלה שיושב בה מלת רוכב לכאורה אין לו מובן כי הנה מחולקין ר״מ ורבנן היושב בקרון אי לוקה או לאו עיין בבא מציעא ט׳ ב׳ ובי״ד רצ״ז יש מחלוקת אי הלכה כר״מ אי כחכמים ואם נאמר דיושב בקרון אין לוקה אבל אסור מדרבנן א״כ י״ל דמנהיג עכו״ם וישראל יושב בה מדרננן הוא ולא הוה מוכח סימנין ד״ת אבל ריספק הוא מרכב לשרים שהם עצמן מנהיגין הסוס ונקראת העגלה הזאת מרכבת המשנה בפסוק שהוא הרוכב על עגלה והסוס ושניהם הולכין מכחו והוא מנהיגם ובזה פירשתי בשמואל וירכיב״ו הארון על עגלה חדשה שנושא את נושאיו מש״ה היה הארון רוכב ומנהיג בכוחו ומש״ה קרה בעוזא כו׳ היה ללמוד נשא את נושאיו ועיין רש״י גיטין פ׳ הניזקין מלת ריספק:

טו ואגב אכתוב עוד קצת דברים בדברי חז״ל ושייך על פסוק במגילה ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי בספר המגיד פירשתיו שאלה ישראל וגר א׳ אכל כדי שביעה וא׳ כזית אם א׳ מוציא חבירו. ב׳ עמ״ש רש״י והר״ם ז״ל דכרת קודם כ׳ שנה אין חייב בב״ד שלמעלה רק מלקות (וההוא דאכל חלג בן ח״י שנה וקרבן חייב מיהת כל שזדון כרת כו׳) הנה יש מחלוקת בזה ועשו״ת ח״צ וכמדומה בצ״ל מזה. גם לשון חז״ל בנדה י״ג ב׳ וקידושין ויבמות מ״ז קשה גרים לישראל כספחת מהו הלשון והר״מ ז״ל פי״ג מהא״ב שינה וכתב קשה כנגע צרעת ואין דרכו לשנות ובדד ישב עיין הראב״ע כי הנגע ר״ל חולה המתדבק. והנה לראשונה פשוט עא״ח קצ״ז במ״א י״א דרבנן מוציא לד״ת דמטעם ערבות רק שיכול לומר שאכלנו ובשנים שיכול לומר על אכילת מזון שאתה זן כו׳ יע״ש ובגרים כנראה מחלוקת רש״י ותוס׳ נדה י״ג ב׳ קשה גרים לישראל יע״ש היטב והר״מ ז״ל פי׳ ג״כ כרש״י כו׳ א״כ במחלוקת שנויה ובפתיחה כוללת בחלק ראשון כתבנו מזה בשם שו״ת סמא דחיי יע״ש. ולשניה הנה בסוטה ל״ז ב׳ לכ״א ת״ר אלף בו׳ ערבות בריתות והביאו רש״י נדה שם וט״ס שם כריתות בכ״ף יע״ש והא היו יותר הרבה בני י״ט פחות כ׳ שנה ולב״א נתערבו ואם נאמר דערבות רק מה שחבירו חייב בדיני שמים ועונשם אז נתערבו כל ישראל א״ש קצת כי פחות מבן כ׳ לא נתערבו עליהם וזה דוחק גדול דא״כ במצות כה״ג נימא דאין ערבות פחות מבן כ׳ וי״ל. ועל השנות מ״ש הר״מ ז״ל כנגע צרעת למ״ש חז״ל כספחת עיין פ״א דנגעים מ״א שאת וספחת פלוגתא דרבי מאיר ורבנן ולר״מ ספחת דשאת גדול יותר ב׳ דרגות מאב עיין בהר״ש ז״ל שם כך ישראל כשלומדים מעכו״ם גרועים יותר במצריים היו ישראלים מספקין ע״ז למצריים וז״ש כספחת וזה לרבי מאיר והר״מ ז״ל נקיט אליבא דהלכתא כרבנן תולדת השאת שפלה מאב רק כנגע המתדבק ועיקר ספחת אשאת קאי ורמז נכון יש בדבר. ה׳ יתן לנו לב טהור ולעבדו ביראה אמן. והנה גריס לרש״י י״ל דרבנן ולתוס׳ ד״ת ערבות נמי עמ״א קפ״ו והבן. ופירוש הפסוק מתיהדים תי״ו התפעל בעצמם אבל לא קבלו אותם כי דהא רק מחמת פחד גיירו ואין מקבלין או תי״ו הראות כטעם יש מתעשר כי אע״פ שראו כי פחד שנפל ושכן על היהודים שחייבם המערכה ח״ו בימים נהפך עליהם עכו״ם ואעפ״כ לא נתגיירו בלב שלם ועיין יד יוסף ובספר המגיד הארכנו בזה אין מקומו פה:

טז וטרם אשים קנצי למילי אומר אני לך ידידי המלמד החשוב עשה ואל תתאוה לכבוד המדומה אשרי מי שלמד תורה עם תלמידים ומקרבן לעבודת השי״ת ב״ה וב״ש וילמוד שיעור תנ״ך בכל יום וספרי מוסר וכי יזקין לא יסור ממנו. ואשרי מי שלומד עם התינוקות לש״ש וחכמת הדקדוק הוא פונה לתורה ובלומד שיעור גמרא יהיה ג״כ לפניו ספרי דקדוק בתרגום כי יש בו מהתרגום כמו הערוך ז״ל עם מוסף הערוך ומתורגמן ותשבי ושאר ספרים למען ידע הנער מה הוא אומר ושבשתא ח״ו כיון דעל כו׳ ראיתי במלת לסטס רוב שוגין וקורין לסטים ביו׳ד מ״ם הרבים ובתשבי ששורשו בתרגום לסט וסמך שנייה נוספת לסטס כו׳ ובריבוי לסטין יו״ד נו״ן הרבים ע״ד בנין ובנן וכמוהו תפילין אם שורשו תפל כדעת הערוך אפשר הוא ארמית א״ש י״ן רבים ואם שורשו פלל בעברי י״ל מ״מ נקראת בלשון חז״ל בלשון נקיבה במס׳ כלים תפלה של יד כו׳ ובפריי כ״ה במ״א ח׳ כתבנו מזה:

יז והנה פירוש בא״י המחזיר נשמות לפגרים מתים מחזיר פקדון יקר לצדיק מוסיף אומץ בכל יום שפיר אבל לרשעים זה חידוש וחסד חנם עיין תשבי במלת פגר ומלת נבל הפוכים המה נבל כעור ושפלות וגנאי יאמר על בהמה שמתה מאליה וכאדם שמת ע״י אחרים רק אחד יחיו מתוך נבלתי יקומון ותמיה איך כנה גופי הצדיקים בלשון נבלה ויש טעם לחכמים ובעלי הקבלה ואנכי לא ידעתי עכ״ל. הנה בהמה הנשחטת כתיקון ע״י שחיטה וברכה ואוכלים משלה לבשר אדם צדיק משא״כ במתה מאליה ובאדם להיפך מת על מטתו נאה לו ומיתה מכפרת עם הוידוי משא״כ מת משונה פתאום ע״י אחרים וישעיה כ״ו מתוך החשובים שלך אבל הם רשעים ונבלתי הצדיקים אלו הלוקין בפ׳ הזכרים ע״ד צדיק ורע לו תרויייהו יחיו אלה לדראון ח״ו ואלה לחיי עולם יקומו״ן הקיצו שישני עפר צדיקים ערמ״א ז״ל שם טל אורות כו׳ וארץ רפאים תפיל הרשעים. או נבל ב׳ פירושים כיעור וגנאי נבל כלי זמר שמנבל כל מיני זמר כאשר כתב התורני המופלא מהור״ר איצק סטנאב בספרו הגדרים אם כן נבל בעצמו וא׳ שמנבל אחרים וז״ש נבלת״י שלי הצדיקים שמנבלים הרשעים קימה תהיה להם. ואמנם מלת פגר היפוך הוא ורק על אדם ורוב על רשע רק אחד העיט על הפגרים עכ״ל. והנה פגר חלושות או עצמותי ע׳ רד״ק בשרשים ובערך חידוש שבת ד׳ קכ״ט ב׳ יומא דמפגרי רבנן יומי דשפמי פירוש תיקון השפה בחנם וברש״י ותו׳ ותבין. וי״ל יומא דתנו רבנן שלא בכוונת הלב רק משפה ולחוץ כמו י״ט ר״ח שממהרין לשמוח בסעודה וכדומה קראו יומא דשפמי ע״ד בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו בל עמו רק מהשפה ולחוץ וז״ש עושה חסד חנם לפגרים ביטול ושביתה אין בו לחלוחית מצוה אבל הרשיעו והמיתו עצמם מחזיר נשמות אולי ישובו. ה׳ יתן לנו חיים כדי שנוכל לשוב בתשובה שלימה אמן:

יח ובשבת קכ״ט ב׳ יומא דמפגרי רבנן כו׳ חלשים ולא יכולין למגרס בא העונש בשביל שהיו לפעמים מנבטלין ללמוד בבריאותם ודברו דברים בטלים ח״ו משפה ולחוץ ע״ד כל עמל האדם לפיהו בשביל פיהו וכאמרם ז״ל אם בטלת מן התורה יש לך בטילים הרבה כנגדך. ושם נאמר מאה קרנא בזוזי מאה רישי בזוזי מאה שפמי ולא כלום עתו״ס וערוך רמז כי התורה תיקון הנפש בנסתר ודם הוא הנפש בלב עיקרו ואמנם מאה קרנא תיקון הדם מכשר אין כ״כ שוה וכן מאה רישי עיון במוח בנגלה בזוזי ואם האדם זוכה ללמוד בנסתר ולהבין סודות התורה אין למעלה הימנו מאה שפמי לומד מהשפה ולחוץ בלי עיון כלום ולא כלום ומ״מ טוב זה כשהם חלשים מלדבר ח״ו דברים בטילים וכשמעיין בנגלה לשם שמים חלקו גדול מאוד אבל נסתר עין לא ראתה כו׳. ומלת פגר עיין בתשבי ומלת מגר תהלים פ״ט וברד״ק והראב״ע הביא ראיה מעזרא ו׳ ימגר יע״ש וברש״י שם ימגר יפגר י״ל בומ״ף מתחלף ובס׳ המגיד הארכנו כי הריסה ושבירה ב׳ ענינים כמ״ש רש״י בפסוק אל יהרסו לעלות הריסה ממצבו ממעמדו וכן נתיצה הריסת מזבחותם תתוצון מבנינו אכל מצבה אבן אחת תשברון וז״ש וברוב גאונך תוכל רק להרוס קמיך וישארו חיים כדור הפלגה וע״י שליח דרכו לכלה אותם כעין מחנה אשור נשפת ברוחך יכול תוכל אתה לקבץ הנפרדים כו׳ רק אמר אויב כו׳ והקב״ה עשה להיפוך נטל ממונם והחריב הים יצאו ברכוש גדול ביזת הים ובערוך הביא ונתץ הבית ויפגרון יע״ש ומלת פגר כמו מגר מפסיק ממעמדו וממצבו וגם פירד החלקים היסודות ובתשבי כי לא נאמר רק על רשעים וצדיקים אדרבה זורח הוא שם כו׳ וז״ש המחזיר נשמות לפגרים מתים והבן:

יט ואסיים כי הנה ראוי לדקדק בכל מלה ומלה ושלא להגיה שום אות ופסחים כ״ט ב׳ ולמ״ד א׳ אמר רבא הלכתא ותוס׳ שם בקצת דפוסים אוס״ר וקצת אסו״ר והנה ארמוז לך בקצרה ע׳ סמ׳ע ח״מ ע״ב אות ז׳ וח׳ בין דרכו לשנות זו ואצ״ל זו ובסי׳ ק״מ סט״ו ובין מחיצה בין אין מחיצה י״ל ג׳ שנים בעינן סמ״ע שם והנה מין במינו לר״י במשהו י״א בלח לא יבש כתרומה וי״א חמץ דשיל״מ מיקרי היינו לרבא לא לרב וי״א דשיל״מ דווקא ביבש עי״ד ק״ב והפרש יש בין אסו״ר פועל ביבש מיירי שהחמץ לא נתבטל ונשאר באיסורו וכל התערובות אסור שמא חמץ אוכל ואוס״ר פועל בלח מהפך ההיתר לאיסור בטב״ע ובחמץ במשהו וע׳ שאלתות פ׳ צו במ״ש לר׳ יוחנן ותבין ומתורץ כמה קושיות ובכה״ג תקמ״ו דרשתי בק״ק פפד״א יע״א באריכות בזה. ואתה שלום וביתך שלום. כ״ד הטרוד יוסף מקרי דרדקי מלבוב: