פרי מגדים על אורח חיים, פתיחה כוללת א

פתיחה כוללת

אמר ההדיוט הכותב ראיתי לכתוב הקדמה כוללת לחלק הזה ר״ל לחלק א״ח בדברים מועילים בעזה״י. ופרטי הדברים אכתוב כ״א במקומו הראוי כמו פתיחה להלכות ציצית וברכות וכדומה ומאת ה׳ אשאל יעזרני על דבר כבוד שמו ויראני מתורתו נפלאות אמן:

הנה במכות כ״ג ב׳ דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה כו׳ הוא מאמר מוחלט אין בו מחלוקת וכבר האריכו מוני המצות בזה. בעל הטורים פ׳ יתרו תרי״ג ושבע ב״נ כת״ר תור״ה וא״ש נאמרו למשה וא״צ למ״ש הר״מ ז״ל פי׳ המשנה חולין ק׳ עמ״ל פ״י מה׳ מלכים ה״ז ד״ה כתב הר״מ והוא פלא בעיני וי״ל עם ז׳ מצות דרבנן ודוחק וכולן תורה שבכתב הם ובגיטין פ׳ הניזקין דף ס׳ ע״ב פליגי ר״א ור״י רבי אלעזר אמר רוב התורם בכתב ומיעוטה על פה ורבי יוחנן אמר רוב על פה ומיעוטה בכתב. ובבאר שבע דף ח׳ ע״ב (דפוס וינציאה) כתב איך יתכן זה דהלא רובה בע״פ ותי׳ שרש״י הרגיש בזה ופירש מחלוקת ר״א ור״י תלוי אם מה שנדרש בי״ג מדות ורמז בכתב הוה כתורה שבכתב או ע״פ והלכה כר״י לגבי ר״א (בן פדת תלמיד ר״י) ונ״מ לענין הורו ב״ד בדבר שהצדוקין מודים בו דאם ספק ניזל בתר רוכא יע״ש ולי העני נראה שיש כמה נ״מ לדינא א׳ לענין אם תורה שבכתב ניתן לכתוב ולא בע״פ לר״א רק הלמ״מ שאין לו רמז בקרא אסור לכתוב ולר״י כל שאין מפורש בכתב אף שנלמוד בי״ג מדות אסור לכתוב. ולעני דיו למה דפסק כר״ט דמיפרך ק״ו לא אמרינן דיו לר״א כל הנלמוד בי״ג מדות הוה ככתוב בהדיא ולר״י לא כן כ״א ג״ש הוה ככתוב בהדיא עיין ב״ק בסוגיא דמפץ במת ומהרש״א ז״ל שם. עוד יש נ״מ והוא כמ״ש הר״ן ז״ל פרק כלל גדול במשנה אבות מלאכות שאין עונשין מהלכה למשה ומעביר ד״א ברה״ר דנסמכה למשה שבכתב משום הוצאה יע״ש וא״כ יש נ״מ. גם למ״ד הלכה למשה מסיני ספיקו לקולא כמו שהבין הרמב״ן מהר״מ ז״ל בשורש השני ועיין בשכ״ג בהגהות ב״י כ״ג בא״ח סימן ק״ס ובתורת השלמים בקו״ה ובפריי בי״ד ק״י א״ב נ״מ טובא. גם לפי מ״ש. בס׳ נ״ו וש״ה דכל דבר הנלמוד מי״ג זולת ג״ש והיקשא אין בהן אפילו עשה ולא לאו כ״א איסורא בעלמא כדין חצי שיעור וכמו שיראה הרואה במגיד משנה פ״ך מה״ש הלכה דמק״ו אפי׳ איסור עשה אין למדין ונ״מ מי שנשבע על דבר האסור מי״ג מדות והלמ״מ חייל שבועה עליה כמו חצי שיעור בי״ד רל״ח ורל״ט א״כ זהו הפלוגתא שלהם וכדבעינן למימר לקמן אי״ה בזה. והנני מחלק הפתיחה:

הזאת לחמשה חלקים בעזה״י: