פרי מגדים על אורח חיים, פתיחה כוללת ט

הלכות ברכות השחר

הברכות האלו המוזכרים בהלכה זו כולם מדברי סופרים המה ואף ברכת התורה כנראה מהר״מ ז״ל להדיא בהלכות ברכות פרק ראשון וכתב מ״ע אחת לברך השם הגדול והקדוש אחר אכילה ואלו היתה ברכת התורה ד״ת היה מונה אותה ועיין אלי׳ רבא סי׳ קל״ט אות זיי״ן בשם פני משה לרמב״ן ורשב״א וחינוך ברכת התורה ד״ת ולרי״ף ור״מ ורא״ש דרבנן ובס׳ פרי חדש (ד״א על הלכות מלוקטים) סי׳ מ״ז א׳ כתב דהוה ד״ת דלא אשכחן מאן דפליג בהדיא והמעיין בר״מ כאן ובהשגות הרמב״ן (אין כעת ת״י) מבואר להרמב״ם ז״ל ברכת התורה לפנים נמי דרבנן מדלא מנאה במנין העשין. ומ״ש הפר״ח אם ספק דיברך כולם כמו בק״ש אם ספק דמברך הברכות י״ל התם כיון דק״ש ד״ת (לדידן) מברך על המצוה כיון דק״ש צריך שיקרא או מד״ת או מדרבנן מברך עליהם (ומיהו להר׳ ז״ל יש לעיין בספק דבריהם אי בעי ברכה כמו שאין מברכין על מילת אנדרוגינוס לדידיה פ״א מה׳ מילה ופ״ד מהלל ויבואר אי״ה בסי׳ מ״ו) משא״כ למ״ד ספק מ״ה לחומרא אין ראיה מק״ש כדאמרן ועיין הלכות בהמ״ז אם ספק דבירך צריך לברך כולם משם יש קצת ראיה ואי״ה יבואר עוד: והנה מאמר דמחלוקת הוה תו הוה ספק ברכות לקולא ואין מברך אם ספק לו דשמא ברכת התורה הוה דרבנן וכאמור:

והנה יש לחקור ספק ספיקא לחומרא בברכה אי מברך עד״מ כמו כאן דשמא ברכת התורה מן התורה וספיקו מ״ה לחומרא ואת״ל ברכת התורה מדרבנן עדיין שמא לא בירך ז״א חדא דכל שאתה אומר דרבנן ספיקו לקולא ואסור לברך מטעם לא תשא וכנראה להר״מ ז״ל כל ברכה שאין צריכה עובר מ״ה לא תשא ועוד דאין זה ברור אי יש ס״ס לחומרא בברכה דיברך הן אמת שהלח״מ בפ״ד מהלכות ברכות הלכה וי״ו מבואר דס״ס להחמיר בברכה מברך יע״ש גבי בירך על הפרפרת: ואמנם לטעם הר״מ ז״ל י״ל ס״ס לקולא בד״ת כי לשיטתיה ספק א׳ דרבנן וכשיש עוד ספק מקילין ביה וא״כ להחמיר לא תמצא ס״ס להר״מ ז״ל ולו יהיה אלף ספיקות כולן דרבנן נינהו (ומש״ה ספק טבל ואפי׳ טבל כו׳ כמה ספיקות לחומרא אפ״ה בדרבנן לקולא וכבר כתבנו מזה בפריי י״ד ק״י ובס׳ ג״ו ואי״ה יבואר עוד בס׳ ש״ה) וכ״ש כאן דלא תשא הוה ד״ת עמ״א רט״ו אות וי״ו ועיין ר״ן ר״ה דף כ״ח בפרק יום טוב גבי אין מעכבין קטנים מלתקוע יע״ש העלה דהמזכיר שם שמים לבטלה בלא ברכה הוה ד״ת ועם ברכה הוה דרבנן וראיה מספק אמר אמת ויציב איך אומר שוא״ת עדיף יע״ש וי״ל הא כיון דספק תורה לחומרא ומחויב ממילא הוה הברכה לצורך ואפי׳ תאמר שיכול לומר אמת ויציב הזכרת י״מ בלא ברכה מ״מ מברך עליה כיון שמחויב ובמ״א אבאר עוד אי״ה וכאן אין להאריך:

והנה אם ספק ואמר אח״כ אהבה רבה וק״ש דאז ודאי דא״צ לברך ברכת התורה כל היום דבסי׳ מ״ז המחבר נסתפק אי סגי באהבה רבה וקרא ק״ש מיד אחריה א״כ הוה ס״ס לקולא ואין רשאי לברך אלא שהפר״ח גם שם חולק ואי״ה יבואר בפני׳:

והוי יודע ששלש מיני ברכות יש הניה מצות שבת כמו שמנאן הר״מ ז״ל בהלכות ברכות פ״א ה״ד יע״ש וכל הברכות כולם יכול לומר בכל לשון ואפי׳ אין מבין כמ״ש המ״א בסי׳ ס״ב א׳ בשם תו׳ דסוטה בפ״ז דברכות לבד בהמ״ז ותפלה וק״ש צריך שיבין מה שאומר ולפ״ז ברכות התורה למ״ד ד״ת אפשר נמי שצריך שיבין מה שיאמר ואפשר דלא תליא זה בזה ויבואר בפנים עוד מזה אי״ה וכאן אין להאריך:

עוד ראיתי להזכיר אגב גררא הא דכתב המחבר בסי׳ סמ״ך י״א וי״א אם מצות צריכות כוונה והעלה דצריכות מונס ואם לא טון צריך לחזור ולעשותם איכח לעיונא ניס מתורם ודאי או רק ספק הלכתא כי בר״ן במסכת ר״ה גבי מצות צריכות כוונה פרק ראוהו ב״ד כתב דספיקא הוה ומנקט לחומרא עדיף וא״כ מש״ה אפשר כתבו בדרבנן א״צ כוונה היינו דיעבד עמ״א סמ״ך ג׳ ומיהו אע״פ שהוא ספק מברך אח״כ כיון דצריך לעשות המצוה פ״א תו מברך עליה ויש לחלק בין הא ובין מלת אנדרוגינוס ואבאר אי״ה. ועיין מ״ש בחדושינו למס׳ שבת פרק במה מדליקין גבי דמאי ספק דדבריהם ושם הארכנו בזה:

וראיתי להפר״ח א״ח ר״ט כתב אי בהמ״ז בספק אם צריך לברך גם ברכה רביעית וראיה מבעל קרי דמברך לאחריו ולא לפניו כו׳ וי״ל דאשמעינן רבותא אפי׳ לפניו דל״ת ברכת המוציא לפניו ד״ת ק״ו מברכת התורה לדידיה דהוה ד״ת וכמ״ש ר״י בפרק מי שמתו ובר״פ כיצד מברכין ומיהו י״ל דלא ליזלזלו ראוי לבעל קרי שיברך כולם ועמ״ש בחדושנו במסכת ברכות שם ועיין בהלכות ק״ש פ״ב הלכה י״ג ואי״ה יבואר עוד: והנה המ״א קפ״ד זיי״ן בשם תשובת דלא ליזלזלו ברכה רביעית הא לא״ה לא: גם הלום ראיתי שם בליקוטים קפ״ד כתב הפר״ח דספק אין מוציא לודאי ואזיל לשיטתיה בי״ד ק״י העלה דספק תורה לחומרא מ״ה יע״ש: והנה בהמ״ז אם נאמר מי שאכל כזית אם מוצא למי שאכל כדי שביעה וכמ״ש הרא״ש ז״ל ברכות כ׳ ב׳ דמדין ערבות ראוי שיוציא אלא דכל שלא אכל כו׳ וכיון שצריך לברך מדרבנן מוציא ומבואר בפנים וכ״ש לדידן דקי״ל ספק תורה מ״ה לחומרא ועמ״ש בפריי לי״ד סי׳ ק״י ואבאר עוד אי״ה בספר ש״ה כתבתי זה, ער״ה התקל״ח פה לבוב מת״ל ה׳ יאיר עינינו ויתן לנו מתנת חנם זרע בן ת״ח:

לפתיחה כוללת פסולי דרבנן עיין הלכות ק״ש. עוד ראיתי להעתיק לשון הר״מ ז״ל בפ״א מהלכות ברכות ה״ד שלש מיני ברכות ברכת הנייה וברכת מצוה וברכת הודאה כו׳. כדי לזכור הבורא תמיד וליראה ממנו והנה ההפרש לכאורה כי ברכת המצוה אע״פ שיצא מוציא אם הוא בר חיובא מ״ה מ״ה מדרבנן מדרבנן ונהנין אין מוציא אא״כ הוא נהנה ג״כ ובזה אפי׳ דרבנן מוציא ד״ת כמו כזית דגן מוציא למי שאכל כדי שביעה כמ״ש הרא״ש ז״ל דמ״ה מוציא אף שלא נהנה כלל מטעם ערבות (או שלוחו) אלא דרבנן אמרו שאין ראוי לברך בלא נהנה מכזית סגי כו׳ (ומיהו אם אכל פחות מכזית פירות אף לאין בקיאין מוציא דברכה אחרונה פחות מכזית ליתא והוה כלא אכל ודוקא מדרבנן לד״ת מהני כי מ״ה מוציא) והנה מצות ונהנין מברך עליהם קודם לעשייתן לא אח״כ הא הודאה ושבח כתבו הרבינו יונה והרא״ש גבי ט״ו ברכות של שחרית דמברך אח״כ כמבואר בסי׳ מ״ו ועפר״ח ס״ב ובא״ר אות וי״ו מזה פלפלו בזה והראה הא״ר מקום לסי׳ רכ״ד ועיין סי׳ רכ״ז ברכת ברקים פירש שם הט״ז אפי׳ אחר כ״ד והיינו משום דהודאה הוא ולפר״ח שאני ט״ו ברכות כל היום נהנה: ולפ״ד הירושל׳ בברקים לכאורה אף שתה ואכל ותכ״ד נזכר מברך ברכה ראשונה ואחרונה שתיהן ועיין תוספות ברכות בכיצד מברכין בסופו גבי מים דחנקתים אומצא:

ודע שברכת השבח והודאה יש מהם שאם בירך אחד ושיבח לה׳ על שהציל את חבירו וענה חבירו אמן דוקא יצא כמבואר ברי״ט גבי ברכת הגומל יע״ש אבל ברכת הנהנין שלא אכל אע״פ שחבירו ענה אמן לא יצא ועמ״א רי״ט ואי״ה יבואר כל זה באורך וכל ברכת המצות אין בהם מ״ה זולת ברכת התורה י״א מ״ה כמש״ל ברכת הנהנין לפניהם מדרבנן ולאחריהם בהמ״ז מ״ה וברכה מעין שלש יש מחלוקת אי מ״ה או מדרבנן ברכות שבח והודאה כולם דרבנן הם ועמ״א סי׳ מ״ו במ״ש מ״ע ק׳ ברכות כעת א״י מה הוא כי הם מדרבנן: ועיין פר״ח מ״ו ב׳ בשם כנה״ג אי מוציא לבקי אם יש הפרש בין נהנין לברכות המצוה ויבואר אי״ה:

ויש הפרש בין ברכת המצות דאין מברכין על המצות לאחריהם כ״א לפניהם (וברכת התורה לאחרים יבואר אי״ה) ונהנין מברך לאחריהם ג״כ מלבד ברכת הריח דאין מברך לאחריהם כמבואר ברט״ז וברכת הריח אם לא בירך קודם אח״כ אפי׳ תכ״ד ודאי אין מברך אלא אפי׳ נהנין אכילה כתבנו לעיל שיש להסתפק כי אין מברכין ב׳ ברכות יחד. ראשונה ואחרונה:

והוי יודע כי עוד הפרש יש בין ברכת שבח והודאה ובין מצות כפי מ״ש הב״ח ז״ל בא״ח סי׳ כ״ט על מ״ש הטור ואני תמה איך יברך כו׳ וברכת שהחיינו בר״ה דאמר ס״פ בכל מערבין רשות לא קאמינא דשאני שהחיינו דא״א וצונו ונותן שבח ושמח בלבו על שהחייהו עד זמן זה א״כ רשאי יע״ש ולפ״ז אפשר ה״ה בשאר ברכות שבח והודאה כמו הגומל וכדומה ומיהו נהכנן אע״פ שא״א וצונו ספק לקולא ואסור לברך שנית ועיין א״ר סי׳ כ״ב אות א׳ יע״ש ובחידושינו למסכת ברכות כ״א הארכנו בזה ובמ״א ואי״ה יבואר עוד וכאן אין להאריך:

מה שהקשה הפר״ח בסי׳ נ״א ברוך שאמר איך יכולין לתקן ברכות אחר חתימת התלמוד והרא״ש בפדיון הבן קשיא ליה וכאן לא יע״ש ועט״ז וא״ר כי משמעות אנשי כנה״ג תקנוה עפ״י פתקא משמים יע״ש וישתבח משמע שלמה המלך ע״ה תקנן כי ר״ת שמך לעד מלכנו ה׳ ר״ת שלמה. ומה שאומרים בחתימה בא״י שומע תפלה אין נכון ואי״ה יבואר כ״א במקומו: ודוקא בא״י אסור להמציא לנו אבל יהי רצון ה׳ או״א אין איסור דרך תחנה ובקשה כ״א בדרך ברכה אסור ומבואר עוד אי״ה וכאן אין להאריך:

כתב הב״ח בסימן נ״א כי פסוקי דזמרה מחויבין לאומרם לעולם יסדר שבחו ואחר כך יתפלל ולכן כיון דחיובא הוא שפיר מברך ברוך שאמר עלייהו ולא הבינותי דיסדר שבחו יצא בש״ע גופא שלש ראשונות זהו סידר שבחו ומה״ט אסור לומר שום צרכיו (וזכרנו ומי כמוך יבואר אי״ה כ״א במקומו) ואינם כ״א ברכת שבח והודאה:

גם ברכת קריאת שמע כתב רבינו יונה ושאר פוסקים דאינם על ק״ש כ״א שבח והודאה הם וכדמוכח לשיטת רש״י ז״ל ריש ברכות דעיקר ק״ש בלילה צ״ה וברכות לא עליהם נתקנו וא״כ נ״מ טובא בין הם ברכות של מצות ק״ש או הם ברכת הודאה ושבח כמו שאגיד:

הפרש יש בין ברכת המצות ונהנין לברכת הודאה ושבח כי נהנין ומצות צריכין לפתוח בברוך (כל שאין סמוכה) וברכת הודאה ושבח א״צ לפתוח בברוך כמ״ש הש״ע בסימן וי״ו דמה״ט ברכת אלקי נשמה אין פותחת בברוך יע״ש ובתוס׳ ברכות י״ד ובחידושינו שם ומה שקשה דבסימן וי״ו כתב הט״ז אלקי נשמה אין פותחת בברוך דהוה ברכת הודאה (לקמן רכ״א ברכת הגשמים מודה כו׳) ובסימן סמ״ך כתבו הט״ז דאהבה רבה אין פותחת בברוך שהיא סמוכה לחבירתה והא הודאה הוה י״ל דלאו הודאה הוה דיש בה תפלה ג״כ ותחננו כו׳ ואי״ה יבואר בפתיחה לק״ש בזה: ועיין פרי חדש בא״ח סימן סמ״ך וב״ח ובמסכת ברכות מהא דברכות אין מעכבות ובחה״ר ובחידושינו שם:

הנה ברכות אד״ת ואדרבנן מלא תסור ומנהגא כמו הושענא יש מחלוקת: ופסולי דרבנן בשעת הדחק ג״כ מחלוקת אי מברכין עיין תרמ״ט יבש כו׳ ותרכ״ט מ״א כ״ב וחה״ר סוכה י״ד ב׳ אין שעת הסכנה ראיה: וכתוב אצלינו בסוכה התקל״ט ויום שני דמברכין אי הוה רק מנהגא הזהרו במנהג אבותיכם יבואר אי״ה עיין א״ח תרס׳ד ערבה ועיין רס״א בנר שבת וי״ט אי מברכין אמנהג: ועשו״ת מגידות אי בונין סוכה בשביעי לי״ט אחרון ע״י ישראל תלוי אי תה״מ ד״ת או דרבנן י״ט שני מנהגא וכאן אין להאריך: