פרי מגדים על אורח חיים, פתיחה כוללת י

הלכות קריאת שמע

מצות עשה אחת והיא לקרות ק״ש פעמים ביום. הר״מ ז״ל ור״ל מעל״ע שהוא נקרא יום שלם דזמן ק״ש של לילה לדידי׳ מתחיל מצאת הכוכבי׳ וראיתי להעיר בזאת ההל׳ כמה הערות:

ראשונה אי ק״ש ד״ת או דרבנן ואת״ל ד״ת מה הוא שחייב לקרות מ״ה אם פרשה א׳ או שנים או כל שלש פרשיות דהיינו שמע והיה ויאמר ד״ת כנראה מהר״מ ז״ל פ״א מק״ש ה״ב:

ב אם הזמן שקבעו חז״ל לק״ש שחרית עד שלש שעות הוא מ״ה או כולי יומא זמניה ומדרבנן הוא דקבעו על שלש שעות כנראה מכ״מ בהלכות ק״ש ובחידושינו הארכנו בזה ועיין פר״ח ואי״ה יבואר לקמן כ״א במקומו:

ג אם הברכות של ק״ש נתקנו על הק״ש או הם ברכות בפני עצמן ונ״מ אם קרא ק״ש כך בלא ברכות אם אומ׳ הברכות אח״כ או מעוות לא יוכל לתקון ועיין חה״ר ברכות הא דברכות אין מעכבות ורבינו יונה ריש ברכות וברש״י שם:

ד הא דמחויב להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה כנראה שהוא מ״ע מ״ה וכדדדיש בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ולמה לא מנאם הר״מ ז״ל למ״ע בפ״ע לא כאן בה׳ ק״ש ולא בפתיחה על הלכותיו כתב רק מ״ע אחת לקרות ק״ש לבד וגם במנין המצות לא מצאתיו כעת ובפריי לא״ח בהלכות פסח עמדתי על זה אם ספור יציאת מצרים מ״ע תמיד בכל יום א׳ ביום וא׳ בלילה למה מנאם הר״מ ז״ל בהלכות חמץ ומצה בפתיחה ח׳ לספר ביציאת מצרים באותו הלילה וגם על הקרא קשה והגדת לבנך כו׳ והא בכל יום מחויב בלילה ג״כ וכ״ת והגדת באורך ובהוצעה (עיין רמ״א על התורה פ׳ חיי שרה הגיד״י נא לי בת מי את ובתהלים קמ״ב אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגי״ד) זה לא ניתן להאמר כלל דודאי נוסח הגדה הכל דברי חז״ל ומ״ה כי אמר ה׳ הוציאנו ממצרים יצא ושלשה דברים פסח מצה ומרור דצריך למימרינהו הכל מדרבנן וכדבעינן למימר שם אי״ה: ומיהו יש לומר דביום מ״ע לומר יציאת מצרים אבל בלילה דאתיא מריבויא כ״ל ימי חייך להביא הלילות וכבר ידוע דכל מילי הבאים מריבוים לא נכנס במנין מצות ואינם מ״ע רק מצוה בעלמא מ״ה ויציאת מצרים באותו הלילה מצות עשה הוה. שהפרש יש בין מצוה בעלמא מן התורה ובין מ״ע כמו שיראה הרואם במנחות ע״ח א׳ בעומר יע״ש בתוס׳ ובדף ה׳ שם ובצאן קדשים יע״ש ובתוס׳ שבועות כ״ג ב׳ ד״ה דמוקי שהשבועה חלה על חצי שיעור דאין בו עשה רק מריבויא דכל חלב ואעשה אין חל כו׳ ואפשר נמי אי יש לו לקיים מצוה בעלמא ועשה גמורה דחי העשה גמורה למצוה בעלמא: ונאמר עוד דסובר הר״מ ז״ל כי למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך זכירה בלב סגי ודי בכך ובליל פסח צריך שיגיד בפה כדכתיב והגדת לבנך כו׳ וסתם הגדה נמי בפה (עיין מ״נ בשורש יגד ומ״ש בשמואל ב׳ י״ט ז׳ הגדת היום כי מתוך דבריו כאילו הגיד. אבל אמירה מצינו בלב עמ״נ שורש אמר דברים ז׳ י״ז וח׳ י״ז כו׳ וגם בשורש דבר שייך בלב ואין כאן מקומו) א״כ א״ש שלא מנה הר״מ ז״ל זה למ״ע: וכל זה צ״ע הלא מ״ע ול״ת בתחילת ספר המדע במחשבה הוא ומנאם ואי״ה יבואר עוד וכאן אין להאריך:

אמר הכותב שייך זה לפתיחה כוללת הנה ק״ש אי אמרינן עד חצות מדרבנן ותו לא אז אף מן התורה לא יצא כנראה מרבינו יונה ריש ברכות ב׳ א׳ בבני ר״ג יע״ש ועיין תוספות סוכה ג׳ א׳ בהא דראשו ורובו כו׳ ושולחנו תוך הבית דלא יצא אף מ״ה ויש כח בחז״ל להפקיע ממנו מצוה מ״ה וכ״ש אי לא תסור ד״ת: ואמנם מחה״ר בשבע שיטות סוכה י״ד ב׳ בהא דסככו בנסרים שיש בהן ד׳ ע״ד אמרו אין שעת הסכנה ראיה הוכיח מכאן דכל פסולים דרבנן בשעת הדחק יוצאין ומברכין עליהם דאוקמוה אדין תורה וראיה מלולב הגזול לא שהיו מורישין לולביהן ומברכים ופסק כן הר״מ ז״ל בפרק ז׳ מלולב דיבש מברכין עליו יע״ש ויראה דסובר יבש דרבנן דמקשינן לולב לאתרוג לאו היקשא גמור הוא רק מדרבנן (עיין בכה״ג בכללים אי י״ג מדות נתנו לדרוש מעצמן יע״ש) ועיין א״ח תרמ״ט סעיף וי״ו המחבר כתב רק בשעת הדחק נוטלין ולא כתב מברכין והרב בהג״ה הוסיף זה יע״ש ובמ״א מזה ואי״ה שם יבואר זה. ועיין סי׳ תרכ״ט במ״א אות כ״ב ולא סיים שם אי מברכין או לאו ובאמת מחלוקת הוא גם בפסולי דאורייתא אי ליטול ולא לברך מחלוקת הוה: ושם בסוכה י״ד ב׳ דאמר ר׳ יהודה בסכנה מסככין כתב בחה״ר שם דהביא ראיה כיון דמדרבנן פסול הוה כמו התורה ולא היה לברך והלכה כר׳ מאיר דמברכין אפסולי דרבנן בשעת הדחק יע״ש. והיינו כיון דהודה ר״י דהיו מסכנין בסכנה ומברכין והלכה כר׳ מאיר דאין מסככין בנסרים דע״ד ש״מ דבשעת הדחק מברכין כאמור:

ואי קשיא הא קיי״ל יש כח ביד חז״ל לעקור דבר מן התורה בשוא״ת ואפי׳ במקום כרת כמו הזאה בע״פ ואין לך שעת הדחק גדול יותר מזה הא לק״מ דבהזאה וכדומה גזרו על דבר רשות שאסור להזות בשבת דנראה כמתקן גברא ואפשר להזות למחר וליומא אוחרא מעתה כיון שחל גזירתם אפילו אירע לפעמים להתעקר ע״י ד״ת העמידו דבריהם משא״כ היכא דגזרו במצוה ד״ת שיעשה כן מטעם הידוע להם בודאי לא לגרוע באו אלא לקיים ד״ת וממילא בשעת הדחק העמידום אד״ת ויוצאין בהם בפסולי דרבנן ולא בעוד אלא אפי׳ הברכה שעיקרה מדרבנן בכל המצות (זולת בהמ״ז לכ״ע ומין שבע וברכת התורה לי״א) אפ״ה בשעת הדחק מברכין על פסולי דרבנן. ומ״ש התוספות בסוכה ג׳ א׳ דפסולי דרבנן אפי׳ מ״ה לא יוצא בו היינו היכא שיש לו ביכולת סוכה כשירה ועביד לעבור על דרבנן הפקיעו המצוה מיניה ואפשר במעשה דבני ר״ג לאו אונסים היו אלא קצת מזידין ומש״ה שאלו אי לאחר חצות תו אין לקרות דאף מ״ה הפקיעו חז״ל המצוה מיניה:

והשתא צריך להתבונן בכלל זה בכל השולחן ערוך או״ח בתפילין וציצית וכדומיהן בשעת הדחק אי יעשה המצוה ע״פ דין תורה ולברך עלייהו או לאו ולכן נ״מ גדולה לבאר בכל מקום איזו פסול דרבנן ואיזו פסול דאורייתא ואי״ה יבואר זה (ועמ״ש לקמן בזה הספר בסוכה התקל״ט די״ל רבי יהודה נמי מודה דפסולי דרבנן נוטלין אלא היה סבור דמ״ה קאמר ר״מ דאין מסככין בו משום דמקבל טומאה מדרס ביש בהן ד׳ על ד׳ וכמ״ש הלבוש בי״ד קצ״ח סעיף ל״א במקוה במדרס ועיין שו״ת גאונים בתראי סי׳ ל״ו בשם הגאון מהר״מ אשכנזי אב״ד דוויסאקי בזה ועמ״ש בסוכה התקל״ט אין כאן מקומו ואי״ה יבואר: