פרי מגדים על אורח חיים, פתיחה כוללת ז

הלכות ציצית

מצות עשה אחת והיא לעשות ציצית על כנפי הכסות וביאור מצוה זו בפרקים אלו הר״מ ז״ל: ואני ההדיוט הכותב רואה כי בזמן הזה שאין לנו תכלת יש מחלוקת אי ציצית בזמן הזה ד״ת או דרבנן דהרי בעל המאור ז״ל במס׳ שבת דף כ״ה ב׳ כתב וז״ל והוי יודע שדעתינו אינו נוטה שהתכלת אין מעכב הלבן והביא דברי ר״ש קיירא שהשמיט בה׳ ציצית שלו משנה דתכלת אין מעכב כו׳ (הוא בה״ג ר״ש קייר״א ז״ל ליש מפרשים) ומ״מ סיים שלא מלאו לבו כן ועיין מלחמות שם דהיוצא בשבת לרה״ר לדעתו חייב חטאת דיש לה חציין של ציצית ול״ד לטלית המחוייבת מדרבנן יע״ש והנה הא ליכא להקשות איך לובשין טליתות בת ד׳ כנפות צ״ו מאחר דמ״ה חייב בציצית ועוברין על עשה דציצית מאחר דהתכלת מעכב הלבן י״ל כמ״ש הב״י בא״ח סי׳ י״ג בשם מרדכי דהתורה לא אמרה אסור לילך בגד כו׳ אלא עשה ציצית ובשבת שא״א שרי מפני כבוד הבריות ה״ה בזמן הזה דא״א בתכלת דאין לנו. ומ״ש חייב חטאת איכא לעיוני ביה הואיל וא״א בזמן הזה בתכלת ומדרבנן אמרו דלעביד לבן שלא תשתכח תורת ציצית הויין נוי בגד כשאר בגדים דמחויבין מדרבנן יוצאין בהם בשבת:

ויש לשאול עכשיו חסיד ובעל מעשה אי מחמיר על עצמו שלא לצאת בשבת לכרמלית ולרה״ר (כי אין ברור אי לית לן רה״ר עכשיו ולדעת הר״מ ז״ל יש עכשיו רה״ר) אי מיקרי הדיוט או לאו כי רובן פסקו דהתכלת אין מעכב הלבן ועיין בתוס׳ י״ט פ״ק דשבת משנה טי״ת ארשב״ג נוהגין היו להחמיר כב״ש אף בברכות אר״ט שנסתכן שוא״ת שאני א״כ אפשר בשו״ת כל הרוצה להחמיר רשות בידו ואפי׳ כדברי יחיד ואי״ה יבואר: ועיין בסי׳ י״ג בב״י בתשובת הרא״ש יש מחמירין י״ל סברת רז״ה והרמב״ן ז״ל ועיין סי׳ ש״א בטור פסק דאין מעכבין וע׳ עטרת זקנים סי׳ מ״ג א׳ פירש האידנא ה״א דבטילי קמ״ל ובאמת בב״י הביא בשם פירש״י כן ובש״ע א״א לפרש כן דא״כ בס״א היה לכתוב זה ובטור נמי אלא פשיטא כמ״ש המ״א ואהיתרא קאי דעכשיו תכלת אין מעכב הלבן: ועיין ר״מ פרק שלישי הלכה י׳ אם נתכסה ולא הטיל ציצית הר״ז ביטל מ״ע אין ניגוד לסברת המרדכי בב״י מ״ג כי בחול דאפשר לעשות ציצית עובר בכיסה בלא ציצית כי היה לו לעשות ציצית ובפנים אי״ה יבואר:

שאלה מי שלבש כלאים בציצית בזמן הזה אי לוקה מ״ה או לאו ובחידושינו למסכת שבת כ״ה ב׳ הארכנו וכאן אקצר: כי קיי״ל כדר״ל כ״מ שיכול לקיים שניהם אין דוחה מ״ה כדמוכח ביבמות כ״א אם בעלו קנו יע״ש וא״כ י״ל דלוקה ונ״מ דמפסל לעדות מ״ה (עש״ך י״ד ט״ו) או אין לוקה: והנה מדברי הר״מ ז״ל פרק שלישי מהלכות ציצית הלכה ו׳ משמע דכלאים בציצית מ״ה מותר לא מטעם דחייה שכ״כ ומה הוא לעשות כו׳ בדין שיהא מותר דכלאים בציצית מותר שהרי אמרה תורה לפשתן עשה תכלת היינו דפוסק דצ״ו הוא דחייבין מ״ה לא שאר בגדים א״כ בלאו סמיכות מוכח כמ״ש בגמרא בגדיהם תכלת עמרא הוא ומצותו בכך לא מטעם דחייה וע׳ במנחות מ״ה א׳ בתוס׳ ד״ה כיון כתבו מזה דכלאים הותר מ״ה בציצית יע״ש וזה תליא בפלוגתא אי שאר בגדים ע״ה חייבין כלאים רק מטעם דחייה מסמוכין משא״כ לפסק המחבר בגדים הם צמר ופשתים כתנא דבי רבי ישמעאל ומצותו בכך וכתבנו בחדושינו דעשה דחי ל״ת נפקא לן מעצם לא תשברו בו דלא דחי עשה כו׳ ושאני על עשה דקדשים דחמירי כמ״ש רבא זבחים צ״ז ב׳ וא״כ הדבר בספק אי לוקה מן התורה או לאו דרישה סימן ט׳ ד״ה א׳ בסוף כותב כלאים מדרבנן יע״ש:

והוי יודע שיש מחלוקת עתה במנין החוטים אי צריך לעשות מ״ה ד׳ שהם ח׳ כי בזמן שאין תכלת עושה הכל מלבן וי״א דדי מ״ה ב׳ חוטי לבן ואנו עושים הד׳ זכר לתכלת עב״י סי׳ מ״א ובתוס׳ ר״פ התכלת ומנהגינו כרש״י וא״כ אם אין לו כי אם שני חוטים כפולים בכל כנף צ״ע אם להטיל או לאו ומיהו ציצית לאו ממצות חובה הם אלא אם לובש בגד ד׳ כנפות אז מחויב בציצית ומספיקא לא ילבש דשמא הלכה כרש״י ונמצא עובר בעשה: ומיהו בשבת שיושב בין הקהל ונפסקו ציציותיו מבואר בה״ג דא״צ להפשיט אבל בחול כשיושב בבה״כ ונפסק ב׳ חוטין מספקא אם נאמר דספק תורה מדרבנן פלוגתא הוא אי בעינן עתה ד׳ חוטין אי ב׳ סגי הוה דרבנן וכל דרבנן נדחה מפני כבוד הבריות דהכי אתנ״י רבנן ובמקום כ״ה לא העמידו דבריהם:

ויש לנו הרהורי דברים במ״ש הב״י סי׳ י״א בש״ע סעיף י״ב שאין להוסיף יותר מח׳ כפולים ואם הוסיף פסול והוא מסנהדרין פ׳ הנחנקין והנה בהדס אנו נותנים יותר משנים וע׳ חה״ר סוכה ל״א ב׳ וכבר דברנו מזה בפתיחה הכוללת אם בל תוסיף שייך במוסיף ממין המצוה יע״ש: ובתום׳ ר״ה כ״ח ב׳ בברכת כהנים דווקא ברכה חדשה הא משלש ברכות שאומר כ״פ אין בל תוסיף ובאמת י״ל דלולב א״צ אגד הלכך לית ביה בל תוסיף אם הוסיף בהדס ממין הדס או ערבה כו׳ דאין לומר דלמעלה אין להם שיעור רק שלא יפחות דא״כ בציצית נמי נימא כן וע׳ במנחות הא דאמר ב״ת הוה מעשה לא הוה ובב״י מזה וא״ה יבואר עוד וכאן אין להאריך גם אם יש לחלק בין המתכוין להוסיף אז הם פסולים אבל אם לא מתכוין להוסיף כ״א לנוי הבגד וכדומה י״ל דלא הוה פסולים יבואר אי״ה. גם ביושב בביה״כ בחול או שבת ומצא כלאים דרבנן בבגדו (וע׳ הלכות כלאים כזה) אי חייב לפשוט פשיטא דלא דגדול כ״ה כו׳ ומיהו אם מוצא כלאים ד״ת מיבעיא לי אם חייב לפשוט כי לפי הנראה הר״מ ז״ל הביאותיו לעיל כלאים בציצית האידנא רק מדרבנן דמ״ה מישרי שרי ובכ״ה לא גזרו כל דליכא איסור תורה א״ד ס״ס לאיסורא שמא התכלת מעכב ושמא כלאים בציצית רק דחייה לא הותר ומחייב לפשוט: ע׳ מנחות מ״א תוס׳ ד״ה תכלת משמע היתר לגמרי בהטיל ציצית על ציצית וחבורי חולק ק״י יע״ש ואי״ה יבואר: