פרי מגדים על אורח חיים, פתיחה כוללת ו

החלק החמישי

א לכלל מכות מרדות רשב״ש בן רשב״צ בסי׳ תי״ו רע״ש יו״ד האריך הביא כל המקומות של מכות מרדות משמרת למשמרת של תורה כמו בשר עוף בחלב וכדומה מכות מרדות צריך התראה אבל משום סייג ומגדר מלתא א״צ התראה יע״ש ואי״ה יבואר ואני מסופק עבר עבירה שיש מיתת שוגגין וגם הזיד מכות מרדות אם פטור ממכות מרדות כמו מלקות תורה עם מיתת שוגגין דפטור א״ד מרדות חמור ולא פטר ליה מיתת שוגג ונ״מ לעדות דרבנן פסול אם חייב מכות מרדות גם בשל תורה צ״ע די״ל הואיל ובעצם חייב מלקות רק מיתת שוגג פוטר אותה רשע הוא כמו בלא התרו דפסול ח״מ ל״ד וצ״ע.

ב שייך לחלק חמישי. דיני חזקה תה״ד סי׳ ר״ז בשו״ת א׳ כתיב ת״י חידוש חזקה הבאה מחמת רובא וטבע עולם הולכים אחריה בדיני נפשות כמו בנה מורכב על כתיפה הא חזקה דשעתא כמו שהיה מקודם כן עתה י״ל בדיני נפשות אין הולכין אחריה ציינתיו בסוף פתיחה דלעיל: נמצא יש ב׳ מיני חזקות א׳ מחמת רובא ועדיף מחזקה דשעתא כמו אין עדים חותמין אא״כ נעשה בגדול וכמ״ש תה״ד וכדומה וי״ל הא אין הולכין בממון אחר הרוב והנך רואה שיש חזקה מחמת רובא דהוה המיעוט מיעוטא דמיעוטא וכמאן דליתא דמי כמו סמוך מיעוטא לחזקת ממון כמ״ש בש״ה וכמו חזקה על חבר שאין מוציא מת״י דבר שאין מתוקן אע״ג דחזקה טבל עיין פסחים ט׳ א׳ וד׳ א׳ חזקתו בדוק דרוב בודקין כהוגן ומוציא מחזקת הבית כל השנה עי״ד קפ״ו בהג״ה אי חמץ מקרי איתחזק ואי״ה יבואר: עיין אות י״ב שייך לזה ואות י״ג:

ג . שייך ג״כ לחלק חמישי ספק דרבנן לקולא כשיש מקום לחול הספק הא לא״ה י״ל לא עיין מ״ל הל׳ בכורות לחומרא ג״כ כן. וחזקתו בדוק בביטלו דספק בעיא לקולא תיפוק בלא״ה אין מקום לבעיא דספק דרבנן לקולא וכ״ש למ״ד אף באיתחזק כההיא דטמא שירד לטבול כר׳ יוסי אם לא דוקא יר״ד לטבול או עד״מ ספק היה בו חציצה דקרוב למעשה אבל לומר שנעשה כך אין לומר הן לקולא או לחומרא דמה״ת לומר שנעשה מעשה חדש ואי״ה יבואר:

ד לחקור בענין לפני עור אם הנותן אין מצווה אי עובר פסחים והרי אמ״ה דלמא מפרכסת וי״ל הלכה מותר דילמא בן פקועה: בבא מציעא פ״ק כהן וישראל קדש אשה גרושה יע״ש. דילמא חלב טריפה עיין ברא״ה פפד״א תמצא דבר נאה ומתקבל: עיין שם פ׳ עקב פסחים כ״ב דילמא בן פקועה ש״מ כל דלית ביה איסור ל״ש לפני עור ומיהו י״ל כל ששייך בזה איסורא כמו נזיר ואלו היה נזיר וי״ל דווקא באותו ענין ממש והבן עיין אות ח׳:

ה שייך למ״ש ישראל למעט גרים נשים כו׳ בפרשת דרכים דרך הקודש י״ח ב׳ בשם מהר״ר יחיאל באסאן חידוש זרע פסול לאו בכלל זרע ממזר וכדומה תוס׳ יבמות כ״ב ד״ה בן לאו בני בנים ואף פסול במשמע וזרע כשר ואף בני בנים ומשמע אף דור שלישי ויותר לזרעך אחריך כו׳. ומומר לעכו״ם נמי זרע פסול מיקרי ר״מ ז״ל פ״א מיבום ממזר או עע״ז בראשית י״ט ל״ב ונחיה מאבינו זרע קודם מ״ת כולם כשירים אף ממזרים וז״ש חנה שמואל א׳ זרע אנשי״ם חשובים כמ״ש במדבר ה׳ ונקתה ונזרעה זרע כשר אלך ואסתתר דילמא יהיב לה זרע פסול ומה תקיפות אלא כאמור בפ׳ ויחי התקמ״ב כתבנו מזה. וזה טעות דזרע כשר לא ממזר ולא עע״ז אבל יכול להיות רשע גמור רוב עונות מלכים ב׳ י״ז וימאס בזרע ישראל עמ״נ:

ו בסעיף א׳ יע״ש ועיין נזיר כ״א וכ״ג ורש״י שם שלא תהא מזידה מגדר מלתא ובתוס׳ כ״א ב׳ ד״ה לעולם ובר״מ י״ב הח״י מנדרים נתכוונה לאיסור י״ל מגדר מלתא לאו רשע דרבנן כ״א מרדות על שעבר עבירה זו ובתיבת גומא מטות התקמ״א פפד״א ואי״ה יבואר שם וכאן שאלה אכל חלב ואח״כ נתברר שומן: קושיא מתוס׳ גיטין ל״ג תמצאנו שם עמנו הייתם שייך ג״כ הזמה לענין חלב:

ז חידוש: שו״ת שבות יעקב סי׳ קמ״ו לצאת ידי שמים אי תפס לא מפקינן ובש״ך ח״מ סימן כ״ח ב׳ דכל שמחויב לצאת ידי שמים אי תפס לא מפקינן מיניה לרש״ל בקים ליה בדרבה מיניה בשוגג הא כל שפטור מדיני אדם לגמרי מפקינן ושבות יעקב כתב כל שמן התורה חייב בדיני שמים לא מפקינן מיניה וכל שמחויב מדרבנן מפקינן מיניה ואי״ה יבואר:

ח בדין לפני עור לפני דלפני אין מוזהרים עיין חות יאיר סי׳ קפ״ה בשליחות לעכו״ם לחומרא ועב״ש אה״ע ה׳ אות י״ט בשם תה״ד כה״ג לקולא דאין שליחות לעכו״ם. וישראל לפני דלפני צ״ע. ועי״ד סי׳ קו״ף נו״ן א׳ בט״ז אות ג׳ בשם הרא״ש בישראל אמרי׳ לפני דלפני חיטין מחומצות לעכו״ם שמא ימכרם לישראל צ״ע אי מ״ה אין לחלק מעכו״ם דרבי נתן מ״ה משמע לא יושיט ואפשר מדרבנן אסור להבדיל לישראל אף לפני דלפני עש״ך שם בלא תרי עברי דנהרי בישראל אסור ובעכו״ם שרי היינו ג״כ מדרבנן: ואי״ה יבואר. עא״ח שמ״ב ושמ״ג:

ט שייך להא דסימן תר״ח כל שאין מפורש בתורה אין מוחין עיין חוות יאיר סי׳ קס״ד צידה בשבת אין מפורש ולדבריו כל ל״ט מלאכות אין מוחין רק הבערה וכן טריפה ע׳ טריפות ול״נ דכל הלמ״מ שמפרש פירוש בקרא כמפורש ולוקין עליו ער״ן שבת כלל גדול דהלמ״מ אין לוקין ואלו הם פירוש וער״מ כמ״ש אין לך אלא דרוסה הקילו חז״ל לשיטתיה דספק תורה מדרבנן אבל לשאר דברים כמפורש דמי עמ״ש סי׳ רע״ו בפריי בזה וסי׳ שט״ז ועיין סי׳ שס״ה מ״א אות ב׳ והבן:

י אין עשה דוחה ל״ת ועשה נסתפקנו אי ללאו דוחה ולא לקי ונ״מ לעדות ובס׳ זמנים סוכה התקמ״ב כתבנו ירושלמי פ״ג סוכה ר״יא י״ט א׳ בשבת והוציא לולב חברייא אמרי עשה דוחה לל״ת כתבנו שם דבר נאה שייך לכאן יע״ש.

יא אין עונשין מ״ה בממון אי עונשין ובכרת ומיתה ב״ש אי עונשין וכתבנו בהל״ת ב״ק ב׳ א׳ בתוס׳ ד״ה ולא זו״ז דבר נאה באות כ׳ ברש״י בחומש שמות כ״א ול״א דבר נאה כפר נגיחה רביצה יע״ש ואי״ה יבואר: ובפריי א״ח שי״ן מ״ם ט״ז (ומ״א) א׳ כל תולדות שבת הלמ״מ והוצאה והכנסה סברא למיהוי בכלל מלאכה דאין עונשין מהלמ״מ מר״ן פכ״ג דבי״ט לוקה הוצאה כתו׳ והבן:

יב עיין אות ג׳ ועש״ת הרשב״א כ״ף זיי״ן לאמו ולאביו ופתיחה ג״ו ושם משמע לר״י צרפתי ז״ל הוא מבעלי התוס׳ דבנה מורכב חזקה לחוד לא מחמת רובא וא״ש אביו ודאי רובא אביו חזקה בנו כרוך אחריו ולהרשב״א ז״ל שם בנה מורכב חזקה ורובא הוא ולא נמצא אביו ודאי והעד סיפא יאמר אביו חזקה יע״ש וא״ש מאחיו ואחותו אין מוכרח דרובא.

וא״ש ברמב״ם פ״א מא״ב אה״ע י״ט ראיה מכה אביו ואמו היינו חזקה מרובא וה״ה בנה ומיהו זה כעין ס״ס שמא בן דעלמא לא מאשתו ושמא זנתה ואף ע״ג דקיי״ל ס״ס נגד חזקה עדיף ולמחמיר מדרבנן מ״מ נגד רובא מ״ה לאו ס״ס עיין פ״פ ומיהו כאן הם נגד ב׳ ספיקות רוב. ואי״ה בדפוס יבואר וכל הטורח שם אי בנה מורכב רובא או חזקה לחוד ונ״מ ב׳ כיתי עדים ספק לו או לה הבא עליה לתו׳ חנק ופסול לעדות ולהרשב״ם אין חנק כ״א חזקה מחמת רובא ומ״ש חולין י״א וא״ש דמאחותו מפיק רובא לר״י צרפתי. ולהרשב״א חידוש הוא לא גמר מעלמא אף בק״ו. מילתא דאתיא טרח וכתב קרא אי בכלל מאתים י״ל לא טרח. והתם בין כך ובין כך מח״כ ק״ו הוא.

יג שו״ת הרדב״ז חלק שלישי תפ״ד בענין החזקות דברים יפים סוקלין ושורפין ומלקין קידושין פ׳ ובר״מ ז״ל פ״א מא״ב ה״ד סוקלין ושורפין וחונקין אי בעינן שלשים יום. י״ל באיש ואשה דרין יחד הן עידי יחוד וביאה וא״צ שלשים יום ובשו״ת מאוסטרא הארכתי עיין ב״ש אה״ע סי׳ בה׳ יבום וגירושין ושאר דוכתי: נמצא כמה מיני חזקות קטלנית י״א ב״פ וי״א ג״פ. ב׳ חזקה דמעיקרא נגע וא״א וכדומה. ג׳ חזקה דהשתא. ד׳ שלשים יום הוחזקה. ה׳ איש ואשה דרין הן עידי יחוד וביאה. ו׳ חזקה אין עדים חותמין אין פורע תוך זמנו חזקה אין חבר וכדומה חזקה מחמת רובא הוא כמ״ש בתה״ד ר״ז. זיי״ן לבשה בגדי נדה חזקה מיד עב״ש אה״ע י״ט י״ד א״ב טבח עשה סימן בראש כבש. עיין אות ט״ז.

יד מכות מרדות אות א׳ ואות ו׳. שאלה ראובן אכל חלב ע״פ עדים והוזמו אי מפסל מדרבנן מטעם מ״מ נזיר פרק שלישי מ״ג מחלוקת ת״ק ור״י באשה נזיר ששתה יין הלכה כמאן ובתיבת גומא פרשת מטות התקמ״א פפד״א כתבתי באורך:

טו שייך לאות י״ג ואות ב׳ בקושיית ר״י צרפתי יאמר לאמו ולא לאביו אלו כן אמו ודאית אף אביו בידוע חזקה מנין דפליגי לר״י צרפתי בנה מורכב וכרוך חזקה לחוד ולהרשב״א חזקה מחמת רובא הוה וי״ל ידוע היינו רובא עם חזקה דסתם ספרא רב אליבא דר״מ ואליבא דר״ע כמ״ש התוס׳ חולין נעמיד האם בחזקת צדקת ולר״מ י״א מ״ה חייש למיעוטא הא מיעוטא דמיעוטא כו׳ או רובא עם חזקה לא חייש חזקה מחמת רובא לחוד מניין הדמיון זנתה עם כהן ונישאת תוך ג״ח אם נאמר מ״ה רוב בעילות או להיפך בעל ואח״כ זנתה תוך ג״ח דכה״ג לכ״ע רוב בעילות כו׳ עיין אה״ע סי׳ ג׳ ס״ט וב״ש ושני כהן וליכא ממ״נ וזונה לר״א הא לר״ע מופקרת דוקא מנין ת״ל אביו ומהכא יליף ר״מ דהולכין מ״ה בתר רובא וא״ש הכל: ומשכחת לה בקידושי טעות מראשון כמבואר.

טז מ״ש באות ב׳ בת״ה ריש זיי״ן סבלונות הועתק בשם א״ז תשובת רבינו שמחה חזקה שאין פוסקת הבאה מרוב אין העדים חותמין ואין עושה בעילת זנות ואין פורע תוך זמנו בדיני נפשות נמי הולכין אחריה וחזקה הפוסקת בחזקת פנויה בחזקת א״א יע״ש משמע כמ״ש שם לחייב מיתת ב״ד אין מחייבין כ״א בחזקה שאין פוסקת ולר״י צרפתי בשו״ת הרשב״א ז״ל כ״ף זיי״ן הך דקידושין פ׳ בנה מורכב חזקה לחוד הוה ולהרשב״א מחמת רובא וכמו רוב בעילות אחר הבעל והא דלא אמר הורגין על החזקה דלמא טריפה הרג להרשב״א ז״ל הא שייר חונקין ומשמע בח״מ ע״ח א׳ מיגו במקום חזקה תוך זמנו מהני ה״ה נגד הרוב מהני עיין ריש האשה שנתארמלה פני יהושע שם וב״ב ה׳ ואי״ה יבואר:

יז שייך למ״ש בג״ו כלל ח׳ ר״א וחכמים בפ״ד טהרות. וי״ל באופן אחר דס״ס לקולא מנא הא מילתא דאמור רבנן כן להר״מ ספק מדרבנן לחומרא הם הקילו ב׳ ספיקות ולהרשב״א בתשובה ת״א דעדיף מרוב י״ל בק״ו יליף לה מרוב וקשה רובא הלמ״מ כמ״ש רש״י חולין י״ב ואין דנין ק״ו מהלמ״מ רק ר׳ אליעזר לשיטתיה שבת קל״ה דמכשירי מילה דוחין שבת מקרא בהכרח מפורש רובא מ״ה דאל״כ איך דוחין מכשירין דילמא נפל הוא כמ״ש בשו״ת עה״ג סי׳ צדי״ק דל״ש ממ״נ מילה גופה משא״כ מכשירין וכיון שכן יליף בק״ו ס״ס מרובא ואפילו בספק טומאה דספק א׳ מ״ה לחומרא ספק ספיקא עדיף מרוב משא״כ לרבנן רובא הלמ״מ ואין דנין וס״ס דמותר הוא כהר״מ ז״ל דספק מדרבנן לחומרא הקילו בב׳ ספיקות ואי״ה יבואר בדפוס עוד דברים קטנים כאלו:

יח שו״ת ח״צ ז״ל פ״ב מסייע בשאר איסורין בזה יכול וזה יכול חייב ובשבת פטור הא זה יכול וזה א״י בשאר איסורין נמי פטור ואי״ה יבואר:

יט . חידוש בט״ז יו״ד סימן ר״מ אות א׳ מתן שכרה בצדה אין ב״ד כופין היינו עד שתצא נפשו וז״ש בחולין ק״י ] ״שבקוה״ הא כפייה מועטת עושין (ואפשר מ״מ י״ג עושין) וע״ש כמה מראה מקומות ואי״ה בדפוס יבואר:

כ שו״ת הרשב״א סימן שי״ן נו״ן ו׳ יבמות פ״ק לא תבערו דילמא ע״י עכו״ם. י״ל אין שליחות לעכו״ם דאל״כ אין המשלח בר חיובא וכאלו הב״ד עושין. עמ״א של״ט אות ג׳ ואין דנין יע״ש ובפריי שם ואי״ה יבואר אי עשה שב״ד מחייבין במיתה וכדומה יוכלו לעשות ע״י עכו״ם ורודף אם יכולין להמית ע״י עכו״ם שרי דאין שליחות לעכו״ם עמ״ל פכ״ד מה״ש ה״ז:

כא שו״ת הרשב״א ז״ל סימן של״ה אין למידין הלכה ממשנה וברייתא למימר הכלל יע״ש שייך לכללים קטנים:

כב עשה לא דחי לל״ת דכרת פלוגתא וספק כרת י״ל דדחי ראיה מירושלמי שבת כ״ג ופריי שד״מ תמצא בט״ז ומ״א כללים נפלאים שייכים לחלק זה:

כג בפריי שמ״ב ושמ״ג תמצא סברות מחודשות אי״ה אעתיקם פה בענין אי עושין ס״ס וספק דרבנן לכתחלה ושאר סברות מחודשות עיין עליהם:

כד ע׳ תוס׳ עירובין ד׳ פ׳ ע״ב כתותי שיעורים הרבה חידושי סברות בדרבנן בשיעור זוטא ובמצוה אף בשיעור זוטא ובפריי שמ״ה ושס״ד ולחי מאשירה ואי״ה יבואר לולב צריך עלים ועיין מ״מ בזה:

כה חידוש חולין י״א ב׳ רוב בעילות אחר הבעל קשיא לי היכא דבעל ביאה א׳ ופי׳ ונתעברה נימא שמא זינתה וליכא רוב ולתוס׳ בחזקת צדקת שפיר ואם פרוצה קשה עאה״ע בזה ועיין ברש״ל פסחים פ״ד ברש״י וילדי זנונים ספק שלך של אחרים ואע״ג דרוב בעילות אחר הבעל זקן שאני ומש״ה אמר מה אעשה לזקן זה לכאורה זקן תש כחו אין בועל כ״א ביאה א׳ או שתיים וליכא רוב ומ״מ דוקא כי התם דליכא חזקת צדקת ועדיין צ״ע דלא מצינו חילוק זה בפוסקים ואי״ה יבואר.

כו שו״ת ריח השדה סי׳ י״ב מכות מרדות ונידוי יבי״ד בדק הבית קו״ף נו״ן זיי״ן דברים אסורים מדרבנן למלא פיו שחוק אין מנדין ולא מלקין רק קורין עובר על דברי חכמים (היינו עבריין) ואי״ה יבואר:

כז הא דכ״ו לעיל נ״מ ר״פ הכל חברים בבדיקת חמץ בדרבנן עכ״פ אי דוקא עבר כל הלילה הא עבריי״ן שעבר מצוה ממובחר תחלת זמן י״ל ליכא חזקת חבר: עיין א״ח נ״ה עבריין שעבר כו׳ ואי״ה יבואר:

כח בזכרונות רשמתי מלת מופלגת בין רש״י לר״מ ז״ל באות רע״ו עב״י א״ח שנ״ה:

כט שייך לכללים לש״ה בי״ד א׳ בש״ך ה׳ רובא במיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך כמו רוב מצוין אי ליתא לפנינו ומצינו למרדף אבתריה ע״י טורח י״ל דטרח דכי ליכא היפוך החזקה רק בקל הא היפוך חזקה בטורח ג״כ וא״ש ר״פ רש״י לאטרוחיה להאי לבדוק לא רק למרדף אלא דקשיא א״כ אמאי לא בדקינן אחר נקב משהו בוושט היפוך החזקה ונהי במקום נקב שחיט ל״ג או מיעוטא דמיעוטא הוה וז״א דפרה אדומה יליף דרובא עדיף והבן: ואי״ה בתיבת גומא פ׳ ויחי יבואר עוד:

ל שייך לכלל יש כח ביד חז״ל לעשות סייג לעשה לכאורה במחלוקת ר״מ ותוס׳ דלא עשו הרחקה לב״י חמץ שורפין רק שאסור בהנאה ולתוס׳ פסחים כ״ט ב׳ ד״ה רב אשי ב״י ניתק ואין עובר ולהר״מ דב״י ניתק לא עשו הרחקה לעשה וב״י כראב״ד ז״ל והבן: ביטל ליכא לר״י שריפה ואף לחכמים והבן:

לא תוס׳ פסחים כ״ט ב׳ אור״י ניתק ודעתיה לבערו אין עובר לכתחלה עב״ח א״ח תל״ח דיעבד צ״ע פריי שם תוס׳ סנהדרין מ״א א׳ עור אדם בנותר ומאי קושיא דעתו לשרוף ויש לחלק כי שם הלאו כבר עבר וי״ל חמ״פ מכח מדכתיב לא יראה ימצא ולא כתיב תראה תמצא בתיבת גומא פ׳ בא פירשתיו.

לב אי הורשו חז״ל לסייג לתורה שבעל פה ושמרתם משמרתי כתיב ופשיטנא מירושלמי פסחים פ״ק א״ב בד״ה והדות שמא נפל מתירא תינוק וגדול י״ל כזית מגבה ופחות מכזית לר״ל גזירה לגזירה ולר״י לא הורשו וביטול סגי כזית חשוב ברכות איסור לאבדן פירורין ממילא בטלי ולמאן דאמר חוזר וזוכה יש חשש בח״ש ואי״ה יבואר. ועיין באר שבע בפ׳ חלק ובחלק א׳ כתבנו מזה:

לג עיין ר״מ בשורש הט׳ התורה נחלקת מחשבה פעולה מדות דבור ואבאר אי״ה: גם אי לוקין מריבוי דקרא עמ״מ פ״ג ממ״א ביצי טמא והיכא דמוכח כמו כל דחמץ נשים בכרת כתיב ולוקין לא ענש אא״כ הזהיר להר״ם ז״ל בשורש י״ד וכל דחלב לח״ש וכל לתערובת לדידיה טכ״ע דרבנן קשה לא יהא מלקות עיין בתיבת גומא פ׳ תצוה התקמ״ג פפד״א מזה ובשרשיו:

לד הנה בדברי חז״ל לא תסור וחמור מח״ש דנשבע על ח״ש חיילא ועל דרבנן לא עי״ד רל״ט והנה ח״ש תורה חיילא ועל ח״ש דרבנן לא חיילא מלא תסור וי״ל הכי אתני דח״ש שלהן איסורא בעלמא כמו דאתני שאין לוקין על לא תסור ושם י״ל לאו שבכללות על כל תורה וכזה אין לוקין עיין בשורש הא׳. ואמנם יש מנהג קדושים כמו שומן הגיד ישראל קדושים נהגו בו איסור אע״פ שצריך ששים ככל איסורי דבריהם מ״מ י״ל לאו דלא תסור לית ביה כיון דמעצמם נהגו ושבועה חיילא עליה: ובדרבנן פעולות נ״ח ומקרא מגילה בעשין ומניעה רבים סייגים: דיבור מקרא מגילה תפלה למ״ד דרבנן (עשו״ת ח״צ ק״ז ומגיה מ״ל פ״א מגילה ובת״ג פ׳ תצוה ציינתיו. ואם רשות בחול או שבת י״ל שבת וי״ט ד״ת ולהרמב״ם אף במצוה אחת ד״ת וררבנן ד״ת עדיפה ודוקא מן המובחר יש לספק) מחשבה לא יהרהר ביום כו׳ י״ל מדרבנן ואסור להרהר בבית המרחץ אפשר דרבנן והבן מדות עיין ר״מ ה׳ דיעות ואי״ה יבואר כמה מדות טובות מדרבנן הרבה מאד: כל דתקון רבנן כעינן ד״ת תקון:

ונשלם פתיחה כוללת בעזה״י ב״ה יום כ״ף זיי״ן שבט התקמ״א פה לבוב מח״ל וחתמתי שמי יוסף מלמד כעת מ״מ ומ״ץ פה לבוב מח״ל :