פרי מגדים על אורח חיים, פתיחה כוללת טז

הערה בספק או״ה

דע דבעבודת עכו״ם דף זיין א׳ מסיק הלכה כר״י בן קרחה דכל היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי או פוסקים זה אוסר וזה מתיר ושניהם שווין בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים לקולא ועשו״ת הרשב״א סימן רנ״ג כתב בשל תורה הוה כספיקא דאורייתא (עח״מ כ״ה וי״ד רמ״ב בש״ך) ומלת כספיקא ד״ת יראה דיותר חמור ספק פלוגתא מספק מעשה וכבר צידדנו בס׳ ש״ה דאפשר ספק פלוגתא מיקרי איקבע ואיתחזק איסורא ואפשר יודה הר״מ ז״ל בספק פלוגתא דמ״ה לחומרא: וער״מ ז״ל פ״א מה׳ ממרים ובלח״מ שם ומשמע שם אע״פ שיש רב א׳ גדול בדורו ויודע הדין על בוריה ואירע ספק כדרבנן במקום אחר רחוק וצריכין לפסוק הדין מיד ואין שהות לשלוח להגדול ההוא בדרבנן עושין מעשה לקולא: והנה מסופק אני אם שני ת״ח מחולקין בדין א׳ אשר בחד צד יש חומרא ומ״מ יוצא ממנו קולא למקום אחר ולשני להיפוך היכי לידייניה להאי דינא. הדמיון בזה לדוגמא בעלמא שמליחה פלוגתא בכחוש גמור אי מפעפע בכל או רק כ״ק עיין יש״ש חולין פג״ה סי׳ ו׳ א״כ בנמלח חתיכה עם חמץ ונפלה לתבשיל ונאמר להקל בתרי משהו כהט״ז בתס״ז וכא״ר תמ״ז אם נאמר מליחה כ״ק קולא לחתיכה וחומרא לתבשיל דכ״ק יש ממש ולא שייך תרי משהו כאשר כתבתי בתמ״ז ותס״ז בפנים וכל כיוצא בזה בדרבנן היאך עושין. ועיין בחה״ר חולין מ״ג ב׳ משמע כה״ג צריכין להחמיר בשתיהן: ובעירובין וי״ו ב׳ מבוי עקום ובי״ד קי״א ב׳ קדירות יע״ש בש״ך אות י״ח ובערבי פסחים ק״ה א׳ בתרי כסי קמאי כו׳ אין ראיה דהתם מיעקרא תקנתא דרבנן לגמרי ואדרבה הכ״מ פ״ז ה״ח מה׳ חמץ ומצה כתב דמש״ה צריך הסיבה בכל ד׳ כוסות דלא טריחא כ״כ הא לא״ה א״צ כלל ועמ״ל פ״ח מה׳ מגילה ועמ״ש בתצ״ג במ״א מזה שם אות ו׳ כל היכא דמספק עושה לחומרא לא נקרא כסיל בחשך הולך ובשל תורה צריך להחמיר בשתיהן יע״ש:

עוד רגע אדבר במה שהתחלנו בו אם נמלחה חתיכה עם חמץ בשעה ארבע עדיין היתר ואח״כ נתבשלה החתיכה בזמן היתר ברוטב ונתבלבל הטעם בכולה ובליל פסח נפלה החתיכה לתבשיל יש לצדד בה״מ למ״ש הט״ז בתס״ז וא״ר וא״ז בתמ״ז דמשהו אין כח לצאת ומקילין בתרי משהו וכאן בזמן היתר אע״ג דנמלחה תחלה וכדי קליפה לא הוה משהו ויש כח לצאת מ״מ נתבלבל אח״כ כשנתבשלה ומהא דשו״ת מור״ם מלובלין ז״ל סי׳ כ״ח וסימן צ״ג בצלים בסכין חולבת הביאו המ״א בתמ״ז אות ל״ח ועי״ד צ״ה וצ״ו וק״י יש לצדד בזה: עמ״ש בפנים: