פרי מגדים על אורח חיים, פתיחה כוללת יא

הלכות תפלה

מצות עשה אחת לעבוד את ה׳ בכל יום בתפלה

הר״מ ז״ל סובר תפלה מן התורה בכל יום בפ״א סגי ומד״ס להתפלל בכל יום ב׳ תפלות שחרית ומנחה ותפלת ערבית רשות ועכשיו קבלוה חובה ומדרבנן יש לה זמן קבוע ומ״ה די בפ״א ואין לה זמן קבוע. ולפיכך נשים ועבדים חייבין בה הר״מ ז״ל בפ״א מהלכות תפלה ה״ב והמחבר בק״ו וכאן ומשמע אי הוה מ״ע שהז״ג פטורות אע״ג דנפקא ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך (שמות כ״ג כ״ה) ואטו גברי בעי להתפלל על הלחם ומים ולא נשי דכה״ג אמר בקידושין נשים חייבות במזוזה כו׳ ועיין בלח״מ ופר״ח פ״ט בשם קרית ספר (הוא המבי״ט) מדכתיכ וברך לחמך שמעינן תפלה בכל יום דבכל יום צריך ללחם ומים ומ״מ אפשר דנקיט טעם יותר מרווס דמ״ע שלא הזמן גרסא מ״ה ומש״ה חייבין. ואמנם בגמרא ברכות כ״א ב׳ גריס דרחמי נינהו ועב״ח ק״ו דלהר״מ ל״ג יע״ש וי״ל דלהר״מ נמי פ״א חייבין מ״ה דמ״ע שלא הז״ג ושאר תפלות חייבין מדרבנן אף דמ״ע שהז״ג מדרבנן נמי פטורים כמו הלל כמ״ש התוספות שם אפ״ה נשים חייבות הואיל ורחמי נינהו ומיהו האי טעם דרחמי נמי מדרבנן הוה ומש״ה נתן טעם לפ״א דחייבות מ״ה דשלא הז״ג ונ״מ ספק התפלל כלל אף פ״א חוזר ומתפלל דספק תורה הוה ובגמרא דאמר אין חוזר ומתפלל מיירי בהתפלל פ״א ועמ״א ק״ו כתב אפשר דנשים בפ״א די וממ״ש כאן להך גירסא דרחמי משמע דחייבין בשאר תפלות ומיהו תפלת ערבית רשות דקבלוה חובה בזה יש לומר דנשים לא קבלוה חובה עמ״א הלכות תפילת ערבית ובהלכות שבת במוצאי שבת ויבואר אי״ה:

ומה הוא התפלה שחייב אדם בה להתפלל בכל יום הנה הר״מ ז״ל ביאר שם בפ״א מה׳ תפלה הל״ב שיסדר שבחו של מקום תחילה ואח״כ שואל צרכיו שצריך לו ואח״כ נותן שבח והודאה על הטובה שהשפיע לו. והיינו נמי תפלת י״ח דידן שלש ראשונות ואמצעות ואחרונות. ואמנם שיסדר שבחו ואח״כ יבקש צרכיו למדו ממשה רבינו ע״ה ואתחנן החילות כו׳ אעברה כו׳ וכמ״ש הכ״מ שם דמ״ה הוה אך מ״ש ולתת אח״כ שבח א״י מנלן ובל״מ וקרית ספר תמהו בזה יע״ש והנה שאלת צרכיו אף שיש מי אדם שא״צ להם ולא חסר להם מכל טוב מ״מ צריך לבקש על העתיד שלא יחסר לו לחמו ומימיו וצריך להתפלל עליו בכל יום אע״פ שיש לו כפשטא דקרא ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך כו׳ גם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ויבקש מחילה מה׳ עמ״ש לקמן בזה ע״ב משם ספרי:

ולהר״מ ז״ל תפלה בכל יום חובה מ״ה ספק התפלל או לא התפלל כלל חוזר ומתפלל תפלה א׳ עכ״פ דהוה מ״ה ומ״ש בגמרא תפלה דרבנן בודאי לו שהתפלל פ״א וכאמור ועכ״מ פ״א מהלכות תפלה: והנה ספק התפלל או לא התפלל כלל כל מעל״ע ובליל ב׳ בתפלת ערבית מתפלל שתים עכ״פ אחת למעריב ושניים לתשלומין של יום אתמול אמנם לאחר העיון א״צ כה״ג להתפלל שתים דמ״ה כיון שעבר המעל״ע תו לא מחויב ומעוות לא יכול לתקון הוא וכי אמרינן לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הוא רק מדרבנן לא מ״ה וא״כ בעבר כל היום וספק לו אם התפלל הוה ספק דרבנן ולקולא מאחר דתשלומין אינם אלא מדרבנן וכדכתיבנא: ולהר״מ ז״ל יש קולא דנשים חייבות רק פ״א במעל״ע בתפלה הואיל ומ״ה אין לה קבע ואינך תפלות הואיל ויש להם קבע פטורין וכמ״ש המ״א בק״ו אות ב׳ ומ״ש ואפשר הוא דלגירסת הר״מ ז״ל מ״ד כמ״ע שהז״ג קמ״ל היינו דלא הוה ז״ג אבל די בפ״א דשאר הוה מ״ע שהז״ג מדרבנן וכמו הלל דפטירי:

ועיין בפר״ח פ״ט כתב דמהא דספק התפלל אין חוזר תפלה דרבנן מוכח דלא כר״מ ז״ל וכבר יישבו זה בכ״מ דספק לא התפלל ג׳ אבל פ״א התפלל אלא דדוחק לו משום דבתפלה גופא הו״מ לאפלוגי בין פ״א או לא התפלל כלל דחוזר ומתפלל: והביא שם ירושלמי פ״א דשבת ופ״א דברכות מפסיקין לק״ש ולא לתפלה א״ר אחא ק״ש תורה תפלה אין ד״ת ר׳ בא ק״ש זמנה קבוע ר׳ יוסי אומר ק״ש א״צ כוונה תפלה צריכה כוונה ומפרש הפר״ח דסובר הר״מ ז״ל דר׳ בא ור״י ניידי מר׳ אחא דסברי תפלה תורה יע״ש ופסק כרבים. ואפשר מ״ד תפלה דרבנן סובר איפכא דר׳ בא ור״י ניידי דסברי ק״ש נמי דרבנן כנראה מבבלי שיש מחלוקת בזה ומש״ה הוצרכו לומר זו זמנה קבוע וזה אין קבוע. ועמ״ש בחידושינו בשבת אמתניתין וגמרא דמפסיקין לק״ש ולקמן אי״ה אבאר עוד בירושלמי:

ונ״מ טובא עוד במי שהיה אנוס ולא התפלל כל מעל״ע עד סמוך לשקיעה החמה ואח״כ נזדמן לו מצוה דרבנן אם תפלה ד״ת מצוה ד״ת קודמת לרבנן ואם תפלה דרבנן איזה שירצה יעשה ואפשר להקדים תפלה דרחמי נינהו אפילו הוי דרבנן אלא להיפוך אם נזדמן לו מצוה ד״ת אי תפלה דרבנן מצוה ד״ת עדיף ועיין הלכות מגילה גבי מקרא מגילה ושאר מצוה ובפריי מ״ש שם:

והוי יודע אם לא התפלל כל מעל״ע ונזכר ביה״ש למ״ד תפלה ד״ת הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ומתפלל ביה״ש שמא עדיין יום הוי ושל יום אתמול הוי וכמ״ש הר״ן ז״ל בסוכה גבי לולב אתרוג בספק שביעי דיום ראשון דהוי ע״ה ביה״ש שלו צריך ליטול ליטול לולב ועמ״א הלכות לולב ואי״ה בפריי יבואר שם משא״כ אם תפלה דרבנן ואין לה עיקר מן התורה כלל אם לא נזכר עד ביה״ש אין מתפלל וימתין עד שיגיע זמן ערבית ומתפלל שתים ערבית לא ביה״ש שאין זמן תפילה כלל. גם אם הזיד דאין לו תשלומין כלל בתפילה שאחריה דוקא בשוגג יש זמן להשלים והשתא אם רוצה ביה״ש להתפלל למ״ד ד״ת מתפלל ולמ״ד דרבנן אסור לו להתפלל ואין לה תשלומים כיון דהוי מזיד ולדידן לכאורה תפלה ד״ת וכמ״ש המחבר בא״ח ק״ו והר״ב ז״ל לא הגיה עליו כלום ועיין י״ד דאין נכנס בגדר הספק למיהוי ס״ס כאן דהמחבר והר״ב סובר דרבנן כתבתי זה עי״כ התקל״ט ה׳ יאיר עינינו בתורתו ויגאלנו ב״ב אמן:

והנה בילקוט מלכים א׳ סי׳ ח׳ הביא בשם ספרי ע״פ רעב כי יהיה בארץ שלמה פתח בשבחו של מקום וצרכן של ישראל וסיים בשבחו של מקום וכן דוד מ׳ וכן משה רבינו (בפרשת וזאת הברכה) פחח בשבחו של מקום ויהי בישורון מלך (כדפי׳ רש״י ז״ל הקב״ה מלך בישראל ואח״כ ביקש צרכן של ישראל יחי ראובן וברכת שאר שבטים וסיים בשבחו של מקום אין כאל ישורון ולפ״ז א״ש מ״ש הר״מ ז״ל סדר תפלה לסיים בשבח הוא מ״ה כמו שמצינו במשה כאן לא מואתחנן ושכן אמרו ז״ל שם ושמונה עשרה ברכות כן הוא יע״ש להודיע כוחו של הר״מ ז״ל שראה הכל כאמור:

והוי יודע לענין תפלה אם הרהור כדיבור דמי או לאו יש בו מחלוקת ויבואר אי״ה בסמוך והנה המ״א ק״ו אות ד׳ בשם רד״א (הוא אבודרה״ם) אין מברכין על תפלה מפני שאין קבע כלומר הלואי יתפלל כל היום וי״ל דהרהור סגי ואין מברכין על דברים שבלב כמו ביטול ע׳ הלכות פסח תל״א דאין מברכין על ביטול העיקר בלב יע״ש וברכות ק״ש כתב רבינו יונה וחה״ר ברכות דלאו אק״ש כתבנו יע״ש בריש מאימתי (ע׳ כלי יקר לך לך ע״פ ואברכה מברכיך לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון אין מקומו פה) ואי״ה יבואר:

פר״ח סי׳ פ״ט האריך מדניאל וכו׳ ולפמ״ש הכ״מ י״ל תפלה אחת ד״ת והשאר דרבנן. וכפי מ״ש הפר״ח קולא לר״מ נשים אין חייבות כ״א פעם אחת ביום והשאר מ״ע שהז״ג דרבנן פטורים ועמ״א סי׳ דנשים אין מתפללים מעריב במ״ש שלא קבלוהו דהוה רשות משמע אי חובה אסור להם לבטל אע״פ שלא קבלוהו ואי״ה יבואר. ומיהו אם כבר התפללה ג״פ קבלה עליה בנדר: