פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ח:יב

ויברך עמ״א. דלא תימא אם כבר לבוש יברך על מצות ציצית דעל לשעבר משמע נמי וכמו לולב דאמר מברך על נט״ל דהכי אגביה נפיק וצריך עדיין לנענע וז״א דע״כ אמרינן בפסחים ז׳ ב׳ כן למ״ד על לשעבר משמע משא״כ לדידן על להבא נמי משמע אין קושיא מלולב ויש טעם מברכות פעמים תקנו בלמ״ד ופעמים בעל אם כן כאן יש לברך להתעטף בלמ״ד וכ״ה בתוס׳ סוכה ל״ט א׳ ד״ה עובר בשם ירושלמי נתעטף בציצית מברך להתעטף וע״ש. ואף למ״ש הר״ב בהג״ה ס״ו דעל טלית קטן על מצות מ״מ נ״מ אם לבש טלית גדול קודם נט״י או ד׳ כנפות כמ״ש במ״ג עמ״א שם אות ד׳ מזה ועיין סי׳ תרנ״א ס״ה שם י״ל עיקר המצוה הנטילה ונענוע אין מעכב לכן יעשה הדרכים הנזכרים שם משא״כ בטלית וכדומה ומ״מ בש״ס דילן משמע דלא כירושלמי שהביאו התוס׳ בסוכה ועסי׳ כ״ד בתפילין סעיף א׳ דמברך קודם ההידוק והתוס׳ בסוכה סוברים כירושלמי אבל אין סוברים דאע״ג דיש לה משך זמן לכתחילה צריך עובר לעשייתן ממש כמו תפילין. והראיה רק דמברך להתעטף לא על כו׳. ובדברי קדשו של לבוש בתרנ״א ס״ה כתוב לאמר דמש״ה מברך על נטילת לולב דיצא קצת מכי אגביה הלולב כו׳ ובתל״ב בדיקת חמץ על דאפשר ע״י שליח ולפ״ז בטלית כה״ג מברך על לשעבר כמו לולב וכ״ש הוא ובש״ר על דקאי נמי אשל יע״ש אבל המחבר בכ״ה מ״ש דמברך בשיחה על מצות וכן בכ״ו ע״כ סובר דיש טעם בברכות למה תקנו פעם בלמ״ד ופעם בעל ונאמר תר״ב נמי אין חולק עליו בזה ואם כן בלבש טלית גדול קודם נט״י יברך אח״כ להתעטף וזה כוונת המ״א ז״ל ולאפוקי מלבוש וכאמור: