פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ח:יא

עיין עמ״א הרא״ש בתשובה כלל ב, סימן ט׳ עם פסקיו סוף ה׳ ציצית אין סותר והם דברי הב״ח יע״ש והב״ח פסק דמדינא צריך דתליא במעשה והמעיין בב״ח יראה כוונתו כמ״א דמש״ה לא הוה חזקה שאין זה בטבע וחיישינן שמא נתקלקל יע״ש. ומ״ש רובא דתליא במעשה הוה ס״ס לכאורה דקשיא ליה ממשכיר בית ריש פסחים רוב חברי׳ (הכ״ל ל״ד) ותליא במעשה או מהא דפסחים ט׳ י׳ חבר חזקה שאין מוציא מת״י דבר שאינו מתוקן אפי׳ חזקה דתליא במעשה אמרינן וכן חזקה שליח עושה שליחותיה למ״ד אף בד״ה אף דתליא במעשה מש״ה נתן טעם דבבכורות הוה ס״ס שמא לא בא עליה זכר ושמא לא נתעברה ולי העני י״ל כפשוטו אף דליכא ס״ס רובא וחזקה דתליא במעשה לא אזלינן בתרייהו ושאני החיא דפסחים דאלימא טובא תדע דאפי׳ מיד חזקה דטבל בעי למימר דמוציא וכן בשחיטה חזקה שליח עושה שליחותיה עיין חה״ר חולין ושאר פוסקים א״כ אין ראיה משם ומ״ש מ״ד א׳ כ״כ הט״ז ושם י״ל דאיכא חזקה דבהמה שאין זבוח אף דרוב מצויין הוה רוב מעולה מ״מ מבררינן לכתחלה ועמ״ש בפריי שם ובחדושינו חולין הארכנו בספר ראש יוסף מזה. והוי יודע כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ברוב וחזקה יראה דמדרבנן דמן התורה א״צ דאי צריך אין סברא לחלק בין מצי לברורי בקל או בטורח ובכל ענין היה צריך לברר ועיין חולין בנגע דלמא אדנפיק בציר ליה שיעור ובחה״ר שם ולפ״ז בטלית משי ויש לו אחר לברך ועשה דגדילים אין בו מ״ה י״ל דא״צ לבדוק ולברורי דבדרבנן לא החמירו ומיהו למ״ש הטעם דעשויין לפסוק כל שעה אף בזה צריך לבדוק ובסרדא״ק שתחתיו פשתן אי״ה יבואר בסי׳ ט׳ אי חייב מ״ה. ועט״ז מזה מחמיר אף בסביב הכנפות לבדוק ומ״ש בשם הב״ח דבדקו כשגנזו כו׳ הב״ח כתב זה בכאן (ט״ס ט״ז) מי״ד י״ט ושם לא מצאתיו כ״א בי״ח כמ״ש המ״א ובאמת שם פסק דמ״א דאפילו מצניעו לכתחלה לא ישחוט בלי בדיקה וי״ל כי דרך הברזל לפגום בעמידה משא״כ כאן ומיהו אנן אע״פ שמניחן בכיס מ״מ בשעת תפלה ואח״כ שמא נפסקו ואה״נ אם בדקו לאחר שהסיר כשגנזו א״צ למחר. ועא״ר י׳ ולמ״ש א״ש ובדיקת הריאה מדבריהם בירושלמי ביצה אמר ר׳ יודן ראיית ריאה מדבריהם ובדיקת הריאה משום דאיכא לברורי בקל יראה דרק מדרבנן ועמ״ש בפריי בפתיחה לי״ד סימן ל״ח מזה: