פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם עד:ט

בין ע׳ מ״א העלה דשניהם נוגעים ממתניהם אסור הא שאר איבריו נוגע במתני חבירו שרי הא בערות חבירו אף שאר איבריו אסור דמטריד ומש״ה כתב הטור זה אבל איבריו נוגע בערותו י״ל דלא מטריד כבחבירו ומש״ה י״א מותר עיין ברכות כ״ד א׳ וכ״ה ב׳. ומ״ש מידי דהוי ארואה ערות קטן אע״ג דהתם ד״ת ובראיה מ״מ מדחזינן דמיקו־י ערוה אתי נמי למיטרד. ע׳ ב״י דאיבריו נוגע בכיס שרי ול״ג אטו ידיו דלא אתי לידי הרהור יע״ש ועיין סי׳ ג׳ סט״ו וא״י למה השמיטו האחרונים זה יע״ש:

והוי יודע למ״ש הפר״ח בע״ג דאם קרא יצא דרק מטעם הרהור ולא מכוין שפיר ה״ה כאן באיבריו נוגע בערוה יראה דיצא. עיין לבוש מ״ש ס״ה שאר איבריו מותר ברואים הערוה דכי קרינן לא יראה ב״ח וגו׳ בלב שעיקר חיות תלוי בו משמע לכאורה שי״ל לבו רואה ד״ת וי״ל אגב גררא כ״כ וחז״ל גזרו כן מאסמכת׳ ועמ״ש אי״ה בע״ח וע״ט ושאר סימנים השייכי׳ לזה וכאן אין להאריך עוד: