פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם עה:א

אם לבושה עמ״א (יראה ט״ס פ״ג וצ״ל ס״ה ערוה בעששית מתחזי) ועמ״ש באות א׳ וזה פשוט דהרהור מיהא איכא ועמ״ש בסי׳ ע״ד בלבוש רק דמיא למים ולית ביה גילוי ערוה:

י״א עמ״א בא״ר אות ב׳ בל״ח כתב להרשב״א אשה באשה מותר לראות ערותה ולקרות ק״ש נגדה והרא״ש אוסר ובאמת תמוה כי הרא״ש והרשב״א ל״פ אלא בשאר הגוף להרשב״א אנשים דוקא משום הרהור ולא אשה אבל ערות אשה אין חילוק ודאי אסור ודברי הר״ב שכתב ונראה מדברי הרא״ש אף לאשה אחרת י״ל בב׳ אנפין או לומר דהרא״ש חולק אהגמ״י דבאחרת נמי טפח דוקא או חולק אהרשב״א דאשה לאשה כל גופה ערוה ומלת לאשה בלמ״ד יורה כפי׳ הב׳ וסיום דבריו רק לעצמה מורה כן. ועיין ר״מ פ״ג מק״ש הט״ז כל גוף אשה ערוה ולח״מ שם משמע ודאי שחוזר וקורא ובאמת כתבו ז״ל רק מטריד ובע״ג כתב הפר״ח דמשום מטריד אין חוזר וקורא. ובגמרא דמסיק לאשתו ולק״ש ומהשמטת המחבר הך דהגמ״י אפשר דאין חוור וקורא ומהגמ״י והר״ב אתה רואה בביאור שחוזר וקורא כאמור. ומב״ח ל״מ כן עמ״ש בט״ז: