פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרפז:ב

לשמוע עמ״א ובתוס׳ מגילה ג׳ א׳ ד״ה מבטלין נמי מבואר בציבור וב״ח כתב אף יש עשרה ציבור עדיף הביאו הא״ר אות ב׳ וכן יראה מבטלים כהנים עבודה וסתמא י״ג כהגים זוכים בתמיד ויש להם מנין ש״מ ציבור עדיף ברוב עם כו׳. ויש לנו קצת קושיא במ״ש התוס׳ משהאיר היום זמן עבודה היינו עמוד השחר עיין תמיד פ״ב ובר״מ ז״ל הלכות תמידין ומוספין פ״ה ועדיין לא הגיע זמן מגילה ולמה מבטלין מצוה ד״ת בשביל מגילה דרבנן אף שניהם דרבנן כיון דעדיין לא הגיע זמן מגילה ובר״ח וחנוכה דפרסומי ניסא עדיף היינו בהגיע זמן שניהם ואי״ה בט״ז יבואר עוד. ובחידושי מגילה כתבתי אם נאמר דעל מצות דרבנן נמי מכין עד שתצא נפשו כמו בד״ת אומר לולב שאין נוטל כו׳ י״ל על קריאת הלילה אין מכין ער״ן ז״ל לחד תירוצא כפרים לא היו קורין בלילה דעיקר מצותה ביום. ומתנות לאביונים אם נתן שיעור צדקה י״ל דאין כופין דבצדקה כופין דאיכא לאו בהדיא עי״ד רמ״ח בש״ך אות ג׳ משא״כ מתנות לאביונים עשה מד״ס ולא עדיף מד״ת כה״ג דהוי נמי בכלל למען יאריכון ימיך וי״ל דאיכא נמי לאו דלא תסור עמ״א תמ״ו. ומשלוח מנות איש לרעהו אי חבירו מוחל מהני עסי׳ תרצ״ו בהג״ה ס״ו וא״כ בדעת חבירו תולה. ומיהו אונס שגירש דבדידיה תליא מילתא ואפ״ה מכין מכות מרדות ובספר שושנת העמקים בכלל מכות מרדות הארכתי ואי״ה שם נתעוררתי על זה :