פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרפז:א

כתב בהגמ״י עמ״א הנה דעת מנהגים גר הואיל ובשעת עיקר החיוב בלילה היה פטור ה״ה קודם הנץ פטור. ויש צירוף לזה דעיקר חיובא ביממא כמ״ש התוס׳ מגילה ד׳ ב׳ ד״ה חייב דמברכין זמן ביום עסי׳ תרצ״ב א׳ והמ״א כתב דאחר שלא קרא בלילה אין קורא לאחר ע״ה דבק״ש בשכיבה תליא ואיכא דגני בהאי שעתא משא״כ במגילה מע״ה יממא. והנה בתרצ״ב פסק דיכול לקרות מפלג המנחה עב״י תרפ״ז מא״ח ותה״ד מה לק״ש לר׳ יהודה ולכאורה שם איכא אינשי דגני בההוא שעתא ושם לא ערער המ״א ומיהו בכמה דברים מצינו עשאו פלג המנחה כלילה נ״מ בסי׳ תרע״ט במ״א ב׳ ושאר דוכתא טובא. ואפשר שם יש צירוף י״ג זמן קהלה לכל ודוחק גם י״ל זכר לנס שהיו צועקים לילה ויום היינו אף בשעה שב״א ישנים היו צועקים. ובע״ה היו ישנים הרבה ב״א ואיכא זכר לנס. גם י״ל דהגמ״י לא מיבעיא קאמר אחר שלא קרא בלא אונס דאסור אח״כ עסי׳ רל״ה ס״ד בק״ש דוקא אונס אף גר נמי הואיל ועקרו ביום וגר ל״ד דאונן נמי דכוותיה ומיהו השגת המ״א שייך תיפוק דיממא הוא ובחידושי ד׳ א׳ הבאתיו מחלוקת הר״מ והר״ן ראויה כל הלילה וכאן אין להאריך:

כל הלילה עמ״א ועמ״ש בט״ז אות א׳: