פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרמ:י

אבל עמ״א עט״ז ז׳ אף להמרדכי דבאבל ה״א דינצל מצערו כשילך בהתבודדות ויהיה לו מנוחה לאבלו ובמה חשיב דא״א ליתובי דעתיה ויש לו נייח בהתבודדות פטור מסוכה ועט״ז לא כ״כ. ועחה״ר סוכה כ״ה ב׳ באבל דבעי ליתובי דעתיה בשם מורו ז״ל שכך ראוי שלא לפטור מסוכה כדי שיתנחם ומיתב דעתא ליה משא״כ בצערא דעלמא לא מייתבא דעתא והל׳ מסופק די״ל כל צער וטירדא טבעה ספינה נמי פטור מסוכה בעי׳ סוכה ורואה ושיכיר נפלאות ה׳ ותשבו כתדורו ובצער עוזב דירתו ג״כ כמהרי״ק דלא כהמרדכי ואבל מצוה לנחם על המת חייבו בסוכה כדי שיתנחם וי״ל צערא דעלמא שינצל מסוכה אפ״ה לא בעי ליתובי דעתא ובאבל אף ע״ג שינצל כמ״ש הרא״ש כדי שיתנחם לא פטרו. עיין פני יהושע מה שמקשין אבל בלא״ה אסור בתשמיש כמה תירוצים עא״ר כאן ובתרל״ט כתבנו מזה. ודע דאונן פטור מסוכה ומכל מצות האמורות בתורה בחה״מ מתעסק בקבורה ע״י עכו״ם ביום א׳ ובי״ט ב׳ ע״י ישראל. וי״ל דדוקא מ״ע שוא״ת וסוכה עבר בקום ועשה. שאוכל חוץ לסוכה עפ״י סוכה כ״ח האזרח להוציא נשים מ״ע שהז״ג י״ל מתפילין שוא״ת ש״מ אף קום ועשה נשים פטורות ובמ״א כתבנו מזה וע׳ יומא ביוה״כ לרבות נשים. וכאן אין להאריך: