פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרכט:ג

פסולה עמ״א כר״ן בשם הראב״ד פ״ה מהל׳ סוכה ה״ד הואיל וראוי ליתנו בכר כו׳ וצ״ל דרכם היה בכך ליתן בכר גזרו מדרבנן אע״ג דעדיין לא נתן ול״ד לנסרים משופין כסי״ח דל״ג התם בלא יחדו דאניצי פשתן עומדים טפי לכך וחיצים זכרים אע״פ שעומדין ליתן לתוך הברזל הנקובה מ״מ כשיתן אין הטומאה משום עץ הזכר רק הנקיבה הברזל גורם הטומאה ועץ בית יד ל״ג משא״כ אניצי פשתן כת״ק דר״י שם פ״ו כר וכסת משיחסום וינקב ולר״י דכר לחוד בלא מילוי מטמא אה״נ לדידיה אניצי פשתן אין פסולים ולפ״ז דקדקתם מהפשתן היינו מה שקורין בארץ רוסיא קלאטשי׳ גם גס מפשתן אע״פ שניכר קצת שהוא עץ הואיל ורגילין ליתן אותו בכר וכסת פסולים לסכך ומ״ש הנקיבות מקבלין טומאה בלא״ה לי העני יש רמז בכאן באולי לומר כי בשבת כ״ז ב׳ וסוכה י״ב ב׳ ובחה״ר שבת רשב״א וסומכוס אמרו ד״א ולא קיי״ל כשיטה דאף באניצי פשתן אין מסככין כטעם הר״א ז״ל דראוי ליתן בכר ומדרבנן נראה כמקבל טומאה אף בעדיין לא נתן כת״ק דפי״ו דכלים משיחסום וינקוב משא״כ לר״י התם כר אף בלא מוכין ופתוח פחות מה״ט מטמאין א״כ אין דומין רק לחיצים זכרים ורשב״א וסומכוס כר״מ ודוקא טוי וז״ש בסוכה מה״ד נגזור אטו נקיבות מה״ת לומר כן ואפשר רמז דגזור לרבנן דסומכוס אניצי פשתן אטו נתן בכר הא נמי אטו נתן עץ זכר בברזל נקיבה קמ״ל כתירוץ המ״א נ״ל רמז. ובחידושי שבת הארכנו וכאן אין להאריך: