פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרכו:ח

צירים עמ״א דהוי כפתח ולית בהו משום בניו וסתירה בשבת וי״ט עד״מ. ואם אין צירים רק מסלקין כך לארץ י״ל ע״י עכו״ם מותר דהוי כשבות דשבות במקום מצוה דשרי. ואם השלע״ק כל ימות השנה קבוע במסמרים ושכח לפתוח ע״י עכו״ם בליל א׳ דיש מ״ע מ״ה לאכול בסוכה כזית פת ואין לו סוכה כ״א זו עסי׳ רע״ו ס״ב יש מתיר במלאכה ד״ת שבות לעכו״ם וש״ז בט״ז ד׳ דלא קיי״ל כן וי״ל מ״ע מ״ה דוחה לאמירה לעכו״ם ועסי׳ תמ״ו דחמץ לא מיקרי עשה דרבים וה״ה סוכה יע״ש בשל״ח ועסי׳ של״ח ס״ב לנגן בכלי שיר כו׳ ובמ״א שם משום צורך גדול שרי ה״ה אפשר כאן ע״י אמירה לעכו״ם שרי מלאכה ד״ת וחמץ לא עבר עליה הואיל ודעתו לבערו ואפשר בשופר להקל אמירה לעכו״ם באין שופר אחר אלא דבסי׳ קפ״ו לא התיר כ״א שבות דשבות. והנה י״ל גדול כ״ה דוחה אף עשה ול״ת דרבנן ולכן בחתן וכלה מותר ואפשר בסוכה י״ל דשרי כההיא דסימן תקי״ד דאם אין לו מקום לאכול שרי דהוי כאוכל נפש וכר״י ועב״י שם מיהו י״ל דבדליקה הוא א״א מעי״ט משא״כ זה דפשע ע״י שכחה שהיה אפשר־ לפתוח מעי״ט גם לומר לעכו״ם להניח סכך על הסוכה אי הוי איסור תורה או דרבנן אהל עראי צ״ע כעת בכ״ז. ומסתייה דלא גמירנא אבל להורות היתר חלילה לי וצ״ע בכל זה ואי״ה בסימנים הבאים אבאר עוד וכאן איך להאריך: