פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרכו:ט

שלא עמ״א ולפ״ז אם הגביה השלע״ק והניחן לשם צל וכ״ש לשם צל סוכה י״ל הם גופייהו הוי סכך כשר אף דמחוברין עדיין בצירן תלוש ולסוף חברו כשר לסכך רק דאין לשם צל וכה״ג הוי מעשה לשם סכך ומותר לישב תחתיהם כשהם סגורים ויי״ח ועסי׳ תרל״א ס״ט יע״ש באות ב׳ שם הלבוש וב״ח פוסלין כשאין מטר יכול לבוא שם ובשלע״ק רחבים ד״ט יש פוסלין וכשאין רחבים ד״ט י״ל כה״ג שרי. ומ״ש בהג״ה יזהר שלא ישב כשהם סגורים לכאורה דנקרא הדיוט כשהוא פטור עסי׳ תרל״ט וי״ל פשוט דלא יברך ברכת סוכה שפסולה וצ״ע. כתב הב״ח ענפי אילן שנתלשו ומחוברין במקצת כשאין יכולין לחיות עוד פסולין לסכך ובטילין ברוב יע״ש וצ״ע כוונתו ועיין בה׳ שבת די״ל כל שא״י לחיות כתלוש דמי ולאו מחובר חשיב ופסולין לסכך דלאו לצל עבידי והלכך אם הגביהן ומניחן לשם צל י״ל דכשירין דלאו מחובר הוא והב״ח הראה לתוס׳ סוכה י״א ב׳ ד״ה דשלפנהי שלופי וי״ל בנענע מהני וצ״ע עמ״ש אי״ה ברסי׳ תרכ״ח: