פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרכו:ב

כשרה עמ״א עתוס׳ ט׳ ב׳ ד״ה הא וט״ו א׳ פרוץ כעומד ובתוס׳ שם ד״ה והא ובדף כ״ב ב׳ בתוס׳ ד״ה כזוזא וברא״ש ט׳ וכ״ב והקשה המ״א דל״ת ו׳ כסוברים פרוץ כעומד באויר וצל שרי שפיר ראיה מט״ז דכל שינטל הפסול די בכשר אויר וצל שוין שרי ה״ה זעג״ז נמי (ולא ס״ל כראבי״ה דזעג״ז גרע טפי דכשר נגד הפסול אין עושה פעולה) משא״כ הרא״ש ז״ל דפוסל אויר וצל שוין ושאני בשפודין דשם שייך פרוץ כעומד כמ״ש בדף כ״ב כפירש״י שם א״כ ממה דמייתי ראיה מט״ז בשפודין אם ינטל כשר ה״ה לתכשר כאן בסוכה חמתה מרובה דבט״ז נמי ע״י צירוף דוקא כשר להרא״ש ואפשר דבמונחים זא״ז פרוץ כעומד משא״כ זעג״ז למעלה ל״ש זה ופסול כשאין בכשר צלתה מרובה (ומ״מ קשה קצת מה ראיה מייתי) והקשה המ״א איך כ׳ הרא״ש בדף ט׳ דאי שקלת לפסול כלשון התוס׳ ולדידיה אי שקלת לפסול פסול דצל האויר שאין פסול כרש״י בכ״ב וע״ז תירץ דראיה ממה דמשני במסקנא במעדיף וכגי׳ שאי אפשר לצמצם ולהלכה צריך להני תירוצים שפיר ראיה ולישנא ג״כ דאם ינטל ישאר בכשר דמעדיף ורבא דאמר שתי נותן ערב אף לראב״י א״ש אע״ג כל שמונח ראשי הקנים על השפוד כמאן דליתא דמי מ״מ י״ל פרוץ כעומד מותר במונחין זא״ז ולמעלה י״ל גרע טפי ועיין ברא״ש ט׳ מ״ש והוצין שאני והבן זה: