פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תעה:ד

כזית עמ״א תירץ בזה קושי׳ הב״ח עט״ז אות ב׳ ועסי׳ קס״ז אות ז׳ בשאר הימים אין נוהגין לאכול כזית מהמוציא ומ״ש המ״א בשם תה״ד עט״ז אות י״א דמ״ש בר״ו אכל כחצי זית ואח״כ כחצי זית יצא דיעבד ומ״ש כ״מ מחולין ספ״ז לא הבינותי דבק״ג ב׳ לריש לקיש באמ״ה בעינן שלא יהא נחלק בפיו ואמ״ה חידוש הוא דמצטרף גיד ועצם לכזית מש״ה בעינן אותם תנאים לר׳ יוחנן מבחוץ ולר״ל מבפנים משא״כ בשר מן החי ושאר איסורין כל שאכל כזית כא״פ חייב וא״כ ה״ה כאן. ואי״ה בס״ו יבואר עוד (עמ״ש בפריי לי״ד גיד הנשה אי מצטרף כא״פ הואיל ואין בנ״ט וכל עצמו חידוש הוא) ומ״ש מתה״ד משמע דא״צ לבלוע כ״א כזית א׳ בב״א יש לעיין ביה דהתה״ד למד ממרדכי דצריך לבלוע הזית בב״א ולטעם הב״ח דאין ראוי שיאכל תחלה מהמוציא קודם שיצא ידי מצה א״כ ראוי לבלוע ב׳ זיתים ביחד ומ״מ מי שקשה עליו לבלוע כזית בב״א פשיטא דיוצא כל שאוכל כזית כא״פ. עיין פרישה תפ״ו בשם מהר״י ז״ל בפסקיו קכ״ב דכזית המוציא א״צ הסיבה היינו מי שאוכל זא״ז ולדידן אף שאוכל זא״ז צריך היסבה דמספקא לן אהי מברך אכילת מצה וכ״ש לכתחלה ראוי שכל הסעודה בהיסבה עסי׳ תע״ב ס״ז לבד בהלל יהא יושב באימה ויראה כמ״ש השל״ה ז׳ל הביאו המ״א ז״ל. ודיעבד אם אכל כזית א׳ בהיסבה יצא כדכתיבנא. ערש״י חולין ז׳ ב׳ ד״ה בצע ציינתיו בקס״ז אות ז׳ יע״ש: