פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:יט

ואין עמ״א וכ״כ הבאר הגולה פירוש דהמחבר בדיעה א׳ דהתיר בצונן במשהו דוקא וזה שכתב ואין בו כדי ליתן טעם ועב״י. ומה שכתב המחבר שמים צוננים כאילו אמר והמים כמו שאפר כירה כו׳ והנה בב״י בשם המרדכי בשם רבינו יחיאל בא״ז ככר לחם כו׳ דיש לסמוך אשאלתות משמע דקאי אככר לחם גם כן משהו וצונן ומה שכתב באר הגולה עיין אבי העזרי קשה דלחם חמץ ליתסר ובטור שם חטים דבצונן לא מחמיץ כו׳ וכמו שסיים דלטעם שאין מפליט בצונן לחם נמי. גם מה שכתב המחבר ויש מי שאוסר תוך הפסח ומי הוא המתיר בפסח בלחם חמץ ואפשר לישנא דהרא״ש והטור משמע אף תוך הפסח ויש מי שאוסר הוא הב״י בעצמו יע״ש. ומה שכתב בצונן בשר דאית פילי במרדכי פכ״ש תקע״ב שרו בשר בלילה ולמחר מצאו חטה וסובר כי החטה ודאי נ״ט משהו במים בצונן ולהבליע בגוש אם בשר דאית פילי אסור עיין סימן תמ״ז במגן אברהם ט׳. ומה שכתב בספק כבוש אסור בי״ד ק״ה בב״ח שרי דהוי דרבנן ה״ה משהו הוי דרבנן ובד״מ הקשה עמ״ש המרדכי דמשהו הוי איסור תורה. לעיל כתבנו מזה דחזקה דמעיקדא אין כ״כ ברורה באות ח״י. ועיין אות ט״ו בשם תשובת רשב״א ז״ל לחם מפרר ושמא יש משהו בעין ובלישה על ידי מיעוך מחמצת יש להחמיר בצונן עמ״ש אי״ה באות י״ט: