פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:יח

אסורה עמ״א הביא דברי המ\ב בתשובה מ״ש כמ״ש סי״א הם דברי המ״א ז׳ ומ״ש המ״ב דלא אמרינן השתא איתרע היכא דליכא חזקה שם בתשובה כתב דל״ד לבהמה שנמצאת טריפה ולמקוה חסירה דאמרינן עתה נטרפה עתה חסירה דהעמד הבהמה בחזקת כשרות והמקוה בחזקתה וכאן ליכא חזקה מחזיקין מזמן לזמן במקוה צ״ע בי״ד ר״א דקיי״ל טמא ובהמה אמרינן עתה נטרפה בי״ד פ״א וי״ל במקוה אי לא חסר ואתאי או העמד טמא על חזקה היינו מטהרין. ומ״ש כאן ליכא חזקה לכאורה משום דשכיח חטים בתרנגולת וכמ״ש אחר כך אמעשה דמרדכי וקשה אם כן למה החמיר הר״ב בשאר בשר בהג״ה. ויש לומר דגרגיר א׳ אין בדוק לן שמא היה מקודם הלכך חזקה דהשתא אלימא כמו שהוא עתה כן היה מקודם ועי״ד ק״ה בט״ז ג׳ ספק כבוש בב״ח מתירין ואמרינן עתה נפלה כתבנו שם כי בדוק היה מקודם וחזקה דמעיקרא עדיף מדהשתא משא״כ במשהו לא היה חזקה ברורה מעיקרא ועפר״ח כאן ובי״ד סי׳ מ״א אות י״א ובצ״צ סימן ק״ז במחט בכבד יע״ש. ולפ״ז בשעה ה׳ ו׳ נמצא חמץ שאין ששים נגדו ויש ספק אי נשרה מעת לעת יש לומר דשרי כבב״ח ועד הלילה יש לאסור. ועשו״ת מ״ב שם הביא דברי הב״י בשם רבינו ירוחם אם נמצא חטה בכלי שהדיחו התרנגולת אמרינן כאן היה והכוונה דלא חיישינן שמא במליחה דמכלי אל כלי לא מחזיקין ריעותא (ועמ״א כ״א) והביא מעשה דרוקח דלי מים ומשמע דמפרש שם בטורי זהב אות י״ז דלא מחזיקין ריעותא שהיה בבאר. ואחר כך הקשה מ״ש הב״י בסוף הסימן בשם המרדכי (פכ״ש סימן תקס״א ומעשה שנייה בסימן תקע״ב) בגרגיר נמצא אצל התרנגולת בקערה. ואפשר המ״ב סובר דה״פ במרדכי גרגיר נמצא בקערה אצל התרנגולת במי הדחה אחרונה לא חיישינן שמא היה במליחה מטעם ספק ספיקא וע״ז הוקשה לו הא בלא״ה מכלי אל כלי לא מחזיקין ע״כ תי׳ המ״ב דבתרנגולת שכיח כו׳ והמ״א סובר ודאי כשמדיחין לפסח הדחה א׳ ושנייה רואין היטב ואם כן לאו ספק הרגיל הוא ומעשה דהמרדכי פכ״ש תקס״א ה״פ מצאו גרגיר כו׳ היינו שעירו רותח תרנגולת לקערה ומצאו בקערה חטה התיר מספק ספיקא שמא אחר כך כשנצטנן בקערה נפלה ואם תמצא לומר היה חטה בקערה כשעירו רותח שמא הוי כמעוכל דמזמן לזמן מחזיקין ריעותא והמרדכי אוסר כלי שני כבסימן תמ״ז במגן אברהם אות ט׳. ומ״ש שלא היה רוטב רק עירו התרנגולת לבד דאל״כ אף נפלה החטה לאחר שנצטנן המרדכי אוסר בצונן במים במעשה דסימן תקע״ב וקשה דעירוי אוסר בלא״ה אף למאן דמתיר בכלי שני ויש לומר דעכ״פ בקליפה הוי סגי או אין עירוי שנפסק הקילוח מפליט ומבליע כאחד משא״כ אם כלי שני אוסר אפשר דאחר כך מבליע וגם זה צ״ע ועי״ד ק״ה בט״ז אות ד׳ ואי״ה לקמן יבואר עוד ועיין אות כ״א וכ״ה ול״ג יבואר מדין אי מחזיקין איסור ממקום למקום או לאו. ואם מחזיקין איסור מרשות לרשות כמו מוכר ולוקח אף דהכלי היה עומד במקום אחד: