פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:יד

מותר עמ״א התחיל במשהו וסיים חמץ גמור ומשמע ה״ה טכ״ע לדידן בא״מ אבל במינו ברוב הוי ג״כ תרי דרבנן עט״ז י״א ועשו״ת פני יהושע ח״א סי׳ ט״ו דף י׳ ע״ג משמע אף פחות מששים שרי להשהות בח׳ ש״פ וראייתו ממ״ש הטור צלי או מליחה חותך כ״נ כו׳ ואין ס׳ וע״ז כתב בי״ט אחרון משהה יע״ש וי״ל בדוחק דקאי רק אמצה רותחת יע״ש בטור דבמינו ברובא. ועסי׳ תמ״ו מ״א ב׳ בשביעי יבער ע״י עכו״ם וי״ל המחבר לשיטתיה כאן דמותר למכור לעכו״ם ולא הוי מוקצה עמ״א תמ״ו ג׳ דבר השרי בהנאה לא הוי מוקצה וכ״ת נולד הוי עסי׳ תצ״ה וי״ל עכו״ם אדעתיה דנפשיה עביד משא״כ לדידן אסור הכל ושורפין הוי מוקצה אף ביום ז׳ ומה בכך שחוזר להיתרו וב״י לא עבר במשהו הבלוע ועשו״ת ח״צ סי׳ פ״ו התיר ג״כ בז׳ של פסח לשהות יע״ש ועא״ר תמ״ו ג׳ התיר ג״כ בו׳ ש״פ לשהות:

ולדינא בנתערב בשמיני ש״פ חמץ פחות מששים בא״מ דטכ״ע ד״ת לדידן יש לומר דאסור לשהות דלא הוי רק חד דרבנן ואם שהה במזיד בשמיני צ״ע בזה דאפשר בחמץ גמור בלי תערובות אסור בח׳ בחמץ שעבר הפסח לא כה״ג עמ״א תמ״ז אות מ״ב ומ״ד. ומכל מקום הא ודאי יש לומר בפחות מששים בא״מ דרשאי בשמיני למכור לעכו״ם חוץ מדמי איסור שבו ועל כל פנים היכא דאין נהנה בטעם החמץ שבו דלהמחבר בפסח גופא שרי כמו שכתב בסעיף י׳ ונהי לדידן מחמירין תו הוי תרי דרבנן כאמור ואם נתערב נוקשה בפחות מס׳ בשמיני של פסח לדידן בספק ספיקא תמ״ז נוקשה דרבנן מותר להשהותם כאמור ולפ״ז סובין ומורסן דהוי נוקשה אף שאין ס׳ שרי לשהותם דנגד מעט הקמח הדבוק בהם יש ששים עיין סימן תנ״ד. וחטים שלימים בס״ט אם אירע כן בשמיני להרי״ף בלא נתבקעו משמע דהוי ספק תורה ולהר״מ ז״ל נוקשה הוי ומיהו נתבקע חמץ גמור הוי עמ״ש במגן אברהם י״ב ע׳ מ״ש הלבוש יע״ש בזה: