פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:יג

אוסרים עמ״א. הטעם האוסרין עב״ח ופר״ח דכמר עוקבא וא״א בקיאין הביקוע ומש״ה נתרככה בעינן דבזה בקיאין. והנה אם לקחו כף והגיסו קדירה אחרת ומצאו בא׳ חטה אף מזמן לזמן מחזיקין איסור כמבואר במ״א אות ט״ו וי״ו לכאורה הוה ס״ס שמא לא נתבקע ושמא הגיסו מקודם ואח״כ נפלו לראשונה וכ״ת א״כ נותר משהו ספק דרבנן לקולא ש״מ חסרון ידיעה לא נכנס בגדר הספק וספק דרבנן וס״ס א׳ הוא עש״ך י״ד ק״י ומיהו ס״ס בדרבנן כה״ג י״ל לקולא. ומ״מ להתיר בהנאה כה״ג עט״ז ט״ו וח״י כ״ו או בה״מ ומניעת שמחת י״ט כה״ג שלא נתבקע כלל והגיסו לאחרים וספק שמא הגיסו קודם שנפלה החטה בראשונה יש לצדד וכ״ש בתרי משהו עט״ז י״ו ועא״ר וא״ז תמ״ז א׳ הסכים להקל בתרי משהו וחילוק בין משהו בלוע מאוכל ובין בלוע בכף ובי״ד צ״ד כתבתי כן מסברא דנפשאי ומתוס׳ חולין ק׳ ד״ה כשקדם ומתורת הגעלה למדנו זה דאל״כ כלי שבלע משהו לא תיהני ליה הגעלה עי״ד צ״ט ס״ז וזה לא שמענו מעולם. ומ״ש המ״א ראי׳ מסי״ב דכתב רמ״א להתיר שאר תערובות תיפוק ליה דתרי משהו י״ל דנ״מ נתערב יבש ביבש כמ״ש א״ר שם. ומרמ״א בהגהות או״ה י״ל דקאי אלח וחנ״נ מושאל הוא. ואי״ה בט״ז אות י״ז אבאר עוד וע׳ לבוש י״ד צ״ב ומ״ש בפריי שם: