פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנב:י

בשום עמ״א מי לוי״נ הוי כמשקין ודיעבד מהני עב״י והאי דיעבד יראה עכ״פ אם הגעילו והגיע פסח שא״א להגעיל משתמש לכתחלה. והנה אם הגעיל בלוי״נ ואין ששים וכלי ב״י ממ״נ אסור עש״ך י״ד סי׳ צ״ה אות כ״א מתוס׳ חולין ק׳ ב׳ ד״ה כשקדם דהקשו איך הגעילו יורה גדולה ב״י במדין והקשה הש״ך דלמא בלוי״נ יע״ש וא״כ א׳ משני פנים או דהתו׳ סוברים בלוי״נ דיעבד אסור או דאפר אין נט״ל וא״כ ממ״נ אסור אבל בלוי״נ ואב״י יש להתיר דיעבד ועפר״ח ותבין ועא״ר ח׳ ויש לעיין במ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה תק״ג מזבחים צ״ו לא ביין ולא במזוג הא בתרומה כו׳ דלמא חולין גריעי דמסתבר יותר או שאר תירוצים ועי״ד קכ״א בט״ז זיין דהרשב׳א ז״ל גופא בישל במקצת כלי החמיר בחולין מתרומה גם י״ל במשקין נשאר משהו ומ״ה מותר ומדרבנן אסור עי״ד צ״ט והדברים ארוכים אין מקומו פה:

אעתיק שאלה א׳ מ״ש בי״ד בכת״י סימן קכ״א וזה לשוני שם:

שאלה מדוכה מיוחדת לתבלין ודברים חריפים ודכו בה בשמים של איסור הנאה כעכו״ם וכדומה אי שרי בהגעלה:

תשובה אף למ״ד מדוכה נתרת בהגעלה חוץ מחמץ כבסימן תנ״א מ״מ כאן א״א דע״י גדנפא ואבן א״א אף אב״י דבלע וחריף ל״ש אב״י והרי יכתשו אח״כ תבלין חריפים וכ״ת מ״מ הוי לכתחלה נ״ט בר נ״ט דאב״י מכלי למים ומים לכלי ועדיין היתר דאב״י י״ל למ״ש בי״ד דבלוע חריף נמי לא מהני נ״ט בר נ״ט כו׳ וי״ל כמו שהופג בדופן כלי ה״ה לנ״ט בר נ״ט ולהגעילו ביש ס׳ לטעמא לא בטיל אם לא היורה גדולה מאד ומי יודע לשער. וע״י אפר אין מגעילין לכתחלה וגם הט״ז והש״ך בצ״ה הניחו בצ״ע אם ליבון אפשר דבעי ניצוצות נתזין ועמ״ש אי״ה בט״ז. וה״ה מים של ע״ז או מי שנדר ונשבע ממים זה ונבלעו בכלי אין תקנה בהגעלה דמים במים בכ״ש ונט״ל במשהו אסור ה״ה נט״ל והבן זה. ועדיין צ״ע בכל זה: